life is cruel, life is a bitch

היא שאלה למה אני כל כך כועסת עליך כל הזמן

אמרתי לה ש, נו- זה ברור, שבגלל שאוהבים,אז יותר רגישים ונורא לוקחים הכל ללב.

זה לא היה נכון.

בעצם, קצת, אולי.

זאת היתה התשובה הכי קלה שיכולתי לתת.

אבל אי אפשר לענות על זה ככה, בשליפה.

ארבעה ימים חשבתי

וחשבתי וחשבתי

ואתמול הצלחתי לענות על זה, אני רק לא זוכרת אם הייתי ערה, או שזה בא מתוך חלום.

אני כועסת, כי זה כל מה שנשאר לי,

כי ברגע שאני אוותר על הכעס, אני כולי אהיה שלך

וגם ככה, עם כל הכעס כשאתה לא לידי, אתה כל כך כל כך חסר לי, עד שזה כואב

אז איך אני אמורה להרגיש אם אני אוותר עליו, על הריחוק שלי, כשאפילו איתו אני קטנה ונזקקת ותלותית?

אני עוד עלולה להגיע לרמה של אובססיה חולנית

ועד שיש לי אותך

והכי טוב לי איתך

וכל מה שאני רוצה זה להביט לאחור ולדעת שאתה שם, איתי

למה?

למה אתה לא יכול לתת לי הכל?