אני לא יודעת אם תראו את זה או לא, אבל מסיבה לא מובנת נתקפתי מעין געגועים אליכם וטיילתי בבלוגים שלכם ואני מרגישה צורך לדבר איתכם (ממ, דיבור חד צדדי כרגע), כי לא דיברתי עם אף אחד ממכם כבר מיליון שנה, בקירוב.

זוכרים את התקופה שהיינו עושים שיחות ועידה במסנג'ר שנמשכו עד הלילה?

זוכרים את השטויות שהיינו מדברים עליהן?

זוכרים את המפגשים שבהם היינו תופסים פינה בדיזינגוף ומתנחלים בה, מצטלמים, צוחקים ומתנהגים כמו סתומים ונהנים מכל שנייה?

זוכרים שאפילו בחבורה האינטרנטית שלנו היו מעט תככים וריבים?

זוכרים שלפעמים היינו מקבלים שיחות זה מזה? על כלום או על משהו, זה לא באמת היה משנה כי השיחה הייתה עושה טוב בכל מקרה, בעיקר כשהיינו במפגש והתקשרנו למישהו שלא בא, כי חייב להיות לפחות אחד שלא בא.

רק רציתי להגיד שאתם נפלאים, כל אחד מכם הביא משהו ל"חבורה" הזאת שלנו. ואני אוהבת את כולכם.

בשביתה הענקית ההיא של כיתה ח', רק בזכותכם החזקתי מעמד והצלחתי לעבור אותה בכיף ובשלום עם עצמי.

אני כל כך נהניתי להכיר אנשים שונים, עם סיפורים שונים לחלוטין משלי. לא יכולנו לדבר על מורים או חברים כי לא היו לנו כאלה משותפים, אז דיברנו על הכל. דיברנו על הכל ועל כלום, ואפילו כשלא היה על מה לדבר, שלחנו זה לזה שירים או סתם סמיילים.

אני משערת שכל זה כבר נגמר, אני לא יודעת כמה מכם נשארו בקשר זה עם זה. אני יודעת שאני לא מדברת עם אף אחד מכם וזה די מצער אותי, אבל כנראה שזה מה שהיה אמור לקרות בסופו של דבר, אני לא רוצה לגרום לזה בכוח.

אם נשארתם בקשר, אז זה נהדר, ואני אשמח לשמוע על מה שלומכם ומה קורה איתכם בחיים.

כנראה שכבר לא יהיו מפגשים, אלא אם ניתקל זה בזה ברחוב פתאום, סתם ככה. אני מקווה שזה יקרה מתישהו. בינתיים אני תמיד אוכל לפתוח את תיקיית "מפגעים", ולהיזכר ברגעים הנעימים, הטובים והמצחיקים שלנו ביחד מהתמונות.

*אני יודעת שאיתי לא ממש רשמי פה, אבל זה מתייחס גם אליו.

אוהבת אתכם, קארין ♥♥♥♥♥ (לב לכל אחד)