פרק 1- חיבוק אחרון.
ליאן!,בואי כבר צעקה אמא, אנחנו מאחרות!!!. אמא אני כבר באה החזרתי באותו טון.
איפור אחרון, ליפ-גלוס, מבט חטוף במראה ו- זהו אני מוכנה צעקתי לאמא.באוטו היתה דממה אמא לא עזרה אומץ לספר לי לאן אנחנו נוסעות ולי לא היה את האומץ לשאול...
ככה נסענו עד שכבר לא יכולתי ובקול מאוד חלש שאלתי:לאן אנחנו נוסעות? , אמא שמעה..
אמא לקחה אוויר ואמרה : אני ואמא רצינו לספר לך משהו. אני מקשיבה אמרתי במהירות , כבר מאתמול בבית היתה הרגשה של עצב .
אמא עצרה את המכונית בשולי הכביש והתחילה:ליאני, ובאותו רגע שבו התחילה לדבר ראיתי את הדמעות אשר מציפות את עיניה. נבהלתי הבנתי שהמצב יותר חמור ממה שהעלתי על דעתי. פחדתי להמשיך להקשיב ואחרי שתיקה קצרה אמא לקחה פעם נוספת אוויר ואמרה: אחיך לירם נהרג אתמול בפעילות הצבאית בלבנון.
הרגשתי שאני רואה רק שחור, שכל העולם קורס עלי. רציתי שהאדמה תבלה אותי איתה, אני פשוט לא ידעתי מה לעשות. בהחלטה פזיזה מאוד פתחתי את דלת המכונית והתחלתי לרוץ לכיוון הבית. בזווית העין ראיתי את האוטו של אמא עוקב אחריי. נסיתי להתאפק ולא לבכות אך זה היה יותר חזק ממני ובאמצע הרחוב התישבתי על ספסל ובכיתי. מרחוק כבר ראיתי את אמא מחנה את האוטו והולכת בכיוון שלי. רציתי להיות לבד, לא רציתי שיבואו וינחמו אותי רציתי הביתה. ליאני אמרה אמא, קטעתי את דיבריה ואמרתי קחי אותי הביתה בבקשה.
אמא לא שאלה יותר מדי שאלות. בדרך חזרה הביתה. באוטו היה שקט .
כשעגנו הביתה אמא אמרה אני הולכת להלוויה של לירם, אמרתי מהר אני לא יוכל לעמוד בזה אני אשאר בבית. כרצונך אמרה אמא. נכנסתי לחדר והדבר המנחם היחיד שהיה בו היה אוסקר הכלבלב שלי, הוא היה כל כך שמח אבל אני היתי כל כך עצובה פשוט הבאתי אותו על המיטה ובכיתי עליו. אחרי שעתיים של בכי ה תחלתי לשמוע קולות של אנשים אשר נכנסים הביתה.
בשקט הצצתי מהחדר וראיתי לפחות 100 איש בבית של בוכים , מתוך כל האנשים הפרצוף של נועם קפץ מולי הוא התחיל להתקדם לעברי , הוא חיבק אותי ונכנס איתי לחדר שנינו שכבנו על המיטה ואני בוכה והוא ניסה להרגיע אותי עד ששנינו נרדמנו.
(לפני שבוע) . ליאני קרא אבא קומי את מאחרת לבית הספר נועם כבר מחכה לך בחוץ. (נועם הוא החבר של, אנחנו חברים כבר חצי שנה). רצתי מהר לצחצח שיניים , התלבשתי התאפרתי קלות מבט במראה וזהו אני מוכנה נתתי נשיקה לאבא ויצאתי לדרך.
ירדתי במדרגות ובחוץ ראיתי את נועם . נשיקה קטנה בפה הוא נתן לי , ואמרתי היי מאמי מה נישמע? טוב ליאני... יאללה אנחנו נאחר לבית הספר...
בהפסקה יצאתי עם נועם למקום הקבוע שלנו מתחת לעץ האורן.
כל בית הספר יודע שהמקום שמור לזוג המלכותי של בית הספר, (אני ונועם היינו מאוד מקובלים בבית הספר ולכן כולם הכירו בנו). כל השיעור חשבתי עליך אמר לי נועם.. גם אני מאמי. אולי אחרי בית הספר תבואי אלי.? אני לא יכולה מאמי סורי אני הולכת לסבתא כי לירם מגיע מהצבא, ואני כבר ממש מתגעגעת אליו.....צילצול לסיום ההפסקה קטע את דבריי ועכשיו לשיעור היסטוריה., איזה באסה אמר לי נועם לא נורא בקטנה אמרתי....
כאשר נגמר בית הספר רצתי לבית של סבתא אני לא ראיתי את לירם כבר חודש שלם!
כאשר נכנסתי לבית של סבתא לירם כבר היה שם הוא חחיבק אותי.
אחרי שאכלנו אצל סבתא, לירם היה צריך לחזור לבסיס אז הוא ניפרד מאמא ומאבא שהיו שם מסבתא ומסבא וממני. כאשר הוא חיבק אותי לשלום היתה לי הרגשה לא כל כך טובה הרגשה כאלו אני לא יראה אותו שוב, שזאתי הפעם האחרונה שהוא מחבק אותי. לירם הלך ואני ..אני הרגשתי עצב........
כינוי:
:) natalie
בבלוג זה
בכל הבלוגים
