אוקי, העלתי את הפפרק הראאשון , מי שרוצה אני אעדכן אווותו ?
דרך הממסנ' [email protected]
לא מעדדכנת דרך יישרא ><'
אני מקווה שתהנוו 33>
גאאיה .
"איך הכל התחיל ?" שאל אותי השוטר .
"איך הכל התחיל ?" חזרתי אחריו, וקימטתי את מוחי, במטרה לחשוב ...
לפני חודש –שבועיים לסיום החופש הגדול .
ג'ן מקנאה בי, איך אפשר לקנאות בי ?
בזה שעברתי מדינה, ועכשיו אני צריכה להתחיל הכל מחדש ?
"כן, יש לך מזל !" היא אומרת, ושומעים שהיא מתבאסת, שהיא לא זאת שזכתה לעבור מדינה.
נו טוב, לפחות הפעם זה לא לארץ אחרת, כמו פעם שעברה, כשעברנו להולנד .
בחייכם, נאלצתי ללמוד שפה חדשה לגמרי !!
"איך יש לי מזל ?" שאלתי, בהיסוס .
"עכשיו את זוכה להיות מישהי חדשה לגמרי, לשנות את ההתנהגות, הלבוש וכאלה... וגם שם, לא יגידו לך "על מי את עובדת אלי אסטן ? אנחנו זוכרים איך אכלת דבק !" היא אמרה, כועסת עלי, שלא יכולתי לחשוב על זה לבד.
"לא חשבתי על זה ככה" אמרתי, כי באמת לא חשבתי על זה ככה .
"טוב..." היא התחילה להגיד "בכל זאת, יש לך מזל" היא אמרה.
"ביי" אמרתי, כי הרגשתי שזה הזמן לסיים את השיחה שלנו .
"ביי" היא ענתה ואז הוסיפה "אלי, באמת יש לך מזל" .
ניתקנו את השיחה ...
למה דווקא אני הייתי צריכה לעבור ? היה לי טוב עם החברים שלי, הייתי מאושרת. או שלא.
אז למה עברתי ? טוב כי ההורים שלי פרופסורים באוניברסיטה וצריכים ללכת לחקור דברים, זה סבל, במילה אחת. ס-ב-ל- !
למה ? כי צריך כל פעם שיש להם "שנת שבתון" לעבור ארץ / מקום כי הם "רוצים לחקור דברים חדשים ומעניינים" אוף !
לפחות היה לי את אחי ג'ף עד לפני שבועיים, אבל הוא עזב לאוניברסיטה .
הפעם שעברנו, זה לבית קרקע מדליק, יש פה בריכה, בבתים קודמים שגרנו בהם לא הייתה בריכה, למשל אני וג'ן היינו צריכה לנסוע באופניים עד לפארק, ומשם לבריכה, זה היה מעייף ומעצבן .
אלו היו הימים האחרונים של החופש הגדול, זאת אומרת שבועיים לפני הסיום שלו, לכן כל יום קמתי בבוקר, וניקיתי את הבריכה (אי-אפשר לסמוך על העובדים שיעשו את זה, איכפת להם רק מהכסף, ולא מכל השאר..) לבשתי את הביקיני שלי ונכנסתי למים עם המזרן ים הענקי שקנינו לפני שעברנו לפה ...
עם הזמן כבר השתפרתי בכניסה למים עם המזרן, והתחלתי להיכנס בלי להרטיב את עצמי (כמעט) זה די נחמד, לדעתי ..
"אלי , לא הגיע הזמן לצאת כבר מהבריכה ? זה נהיה כבר לא נורמלי, כל יום ?" אמא אמרה לי, נראה שהיא התעצבנה עלי, מאוד ...
"וכיאלו שאת יודעת מה זה נורמלי ..." השבתי לה, כי היא ואבא שלי, באמת לא נורמלים !
היא לא השיבה לי על התשובה הזאת, היא הנהנה בראש כסימן של 'לא' ואמרה "אם את רוצה, יש פיצה במקרר לארוחת ערב" והלכה משם .
אצלנו בבית, אנחנו בחיים לא מכינים ארוחות ערב, או בכלל ...
אם זה תור של אחד מההורים שלי, הם מזמינים מקדונלד'ס או פיצה או אוכל סיני ... תלוי במה שאכלנו יום לפני, ואם זה תורי, אז אני מכינה סנדוויצ'ים או ספגטי עם רוטב עגבניות מוכן, למרות שזה דוחה .
"לילה טוב" צעקתי לעבר חדרי העבודה של אמא ואבא, כי הם עובדים על הספר, מה פתאום שהם יצאו להגיד לי לילה טוב ?!
"לילה טוב אלי" צעק אבא חזרה, ואמא, המעצבנת "אכלת כבר מתוקה ?" "כן אמא" השבתי, ועליתי לחדרי, לישון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
