הילדים של המחר

כבר כמה שנים אני כותבת כאן בישראבלוג , ופשוט אף פעם לא נמאס לי

את הבלוג הזה פתחתי לפני שנה בדיוק ,

שאר הבלוגים שהיו לי נמחקו ואיתם תקופות רעות וזכרונות שאני רוצה לשכוח!

השנה הזאת גרמה לי להגיע להמון תבונות חדשות , המון החלטות , יותר מידי מסקנות בגלל טעויות שעשיתי

אני חושבת שהתבגרתי המון בשנה הזאת

שכל פוסט ופוסט כאן עזר לי לפרוק , לכתוב , לבכות , לשמוח.

אני מודה לישרא על השנה הזאת

מי יתן ויהיו עוד שנים כאלה .

הכל התחיל בערך לפני חודשיים וחצי , באמת שלא חשבתי שיכול להיות ביניינו משהו .

עכשיו כשחזרנו לקשר אחרי תקופה של ריב אני חושבת שאני יודעת שאתה יותר מסתם עוד סטוץ בשבילי , אני יכולה להגיד בלב שלם שאני אוהבת אותך .

אני מקווה שמה שקורה בינינו יחזיק מעמד למרות כל הריבים והקנאות

הבן אדם הראשון שכתבתי עליו כאן פוסט אי פעם היה הוא .

היום אחרי שנה שלמה של יחס מגעיל ממנו אני בכלל לא מבינה מה אני ביזבזתי את הזמן שלי ואת העצבים שלי עליו?!

בשביל מה זה היה טוב ? אין לי מושג .

למדתי הרבה מהקשר שלי איתו , אני לוקחת איתי רק את הדברים הטובים :)

זה קטע שרשמתי כאן ממש כשרק פתחתי את הבלוג הזה ,

אני חושבת שהוא משקף את החיים של כולנו

הכל רק מילים ,

מילים קטנות , מילים גדולות

שנכנסות מאוזן אחת ,

ויוצאות מהשניה .

אנשים שונים ,

חברים שונים ,

אהבה שונה ,

ורק המילים נשארות ,

אותן המילים