הילדים של המחר

אחרי שהבנתי את האופי של החבורה הזאת , אני לא מתפלאה למה הם תמיד קראו לי "אמא" , פשוט ילדים קטנים

אני לא חושבת שאני הולכת להתאמץ בשבילם כמו שהתאמצתי בעבר .

והדבר הנורא מכל ? שהם כן יחסרו לי בסופו של דבר , אבל אני יודעת שרק כך אני אוכל לשכוח אותו ולגרום לכולם לרד לי מהגב .

אני לא יודעת עם זה הדבר הכי טוב לעשות , אבל אני יודעת שזה הדבר הנכון בשבילי .

החופש הזה השתלב בחיי בצורה הכי מושלמת שיכולה להיות , אחרי מה שעבר עלי בשבוע האחרון אני באמת צריכה קצת מרחק מהם.

מצחיק אותי כמה שאני מפוצלת לפעמים , כי בתאכלס אני רוצה להתנתק רק מהמחשבות שלהם עלי , ועל זה שאני רוצה .

כי אני מאוד קשורה אליהם ולא יהיה לי קל הניתוק הזה מהם כי הם איתי באותה הכיתה , אני יוצאת איתם בחופשים וסופ"ש.

קשר כזה לא הולך בקלות .

אני לוקחת את החופש הזה לעצמי ולניתוק קצר מהם , בשביל לסדר את המחשבות ובעיקר לסדר את המחשבות שלהם .

דיי טוב לי איתך להגיד את האמת , למרות שביומיים האחרונים זה לא ממש הולך אני יודעת שזה יסתדר.

כי זה פשוט אני ואתה ..

זה כיף לקום בבוקר ולחייך פשוט כי אני יודעת שאתה שם בשבילי .

עוד יותר כיף לראות שיחה כזאת :

הוא : חיימשלי ?

אני : כן מאמ ?

הוא : אני מאושר (:

אני : למה יפה שלי ?

הוא : בזכותך!