הילדים של המחר

"למה היא לא חושבת עלי כמו שאני חושב עליה

אולי הבעיה בי כי אני קרוח אחריה

למה היא לא חושבת עלי אני עכשיו חולם עליה"

קשה לי להשלים עם העובדה שזאת לא אני שאתה חושב עליה ...

מצב הרוח שלי החליט להפוך לנדנדה ,

פעם הוא למעלה ופעם הוא למטה .

אין לי כח כבר ...

נעה בין מסכה למסכה ,

לא יודעת לאן את הולכת.

עוברת עוד שער , עוד דלת אחת אחרונה

מגיעה לכניסה מושיטה את ידך,

אבל משהו מושך אותך אחורה

כאילו מסמל לך שאת עוד לא מוכנה.

הצחוק והבכי משתלבים,

אמרו לך פעם שאת הכי מיוחדת ?

שיקרו לך!

כולם משקרים לך

ואת , החיוך המזויף שלך

שנייכם מסתירים מכולם את מה שהם כבר מזמן ראו.

ואת עדין חושבת שאת הכי מיוחדת

שאת היחידה

שכולם תמיד יהיו מתחתייך

אבל את לא מבינה ,

שאת זאת שנמצאת מתחתיהם כרגע

את למטה

את נמוגה , את מרגישה את הסוף קרב.

אבל את לא מוכנה להתמודד עם המציאות

אז את עוטפת את עצמך במין בועה,

הדבקת אותה חזק , שמת שתי שכבות רק בשביל שהיא לא תיקרע

את לא נותנת להם לגעת בך , להדביק אותך בחיידקים שלהם

את שומרת על עצמך לבד .

אבל לפעמים כשאף אחד לא רואה ולא שם לב

את יוצאת מן הבועה שלך ושואפת עוד טיפה מהאוויר המזומם

ואז את נחלשת , את לא מבינה שהאוויר הזה לא עושה לך טוב

ואת נופלת למטה ללא עצירה ,

ברגע שאת מגיעה למטה את מקבלת מכה חזקה שמעירה אותך מהסיוט שחלמת.

את מתעוררת למציאות אחרת , למצב שונה לחיים גרועים יותר

הזמן אוזל , הזמן לא עוצר ואת עדין נשארת במקום

וגם כשאת מנסה להתקדם את תמיד חוזרת לנקודת ההתחלה.

את רואה את הדרך מולך לא מפסיקה להתארך ,

ואת לא מבינה האם זאת הדרך שמתארכת או את שהולכת אחורה?

עוד פעם לקחתם לי הכל ,

עוד פעם נשארתי חסרה , לבדי , מבודדת מכולכם

אז אני מודה לכם על שלימדתם אותי לשרוד בכל מצב.

אגב ,

אני והשיגעון שלי מוסרים לכם ד"ש.