אתמול היה לי בולמוס פתאומי של חיטוט בבלוגים וטבעות מפעם, והנה אני כאן בגדול הלבן של ישראבלוג פתאום אחרי שנים רצה על המקלדת במהירות האור.
ויולה שאלה אותי אם אפרוח הביאה לי את מבוזבזת פעם ככה היא זכרה אבל עניתי לה שלא, שקראתי את מבוזבזת לפני מיליון שנה כשהייתי בת 12.
גיל דיי צעיר לקרוא את מבוזבזת, וגם את אני כריסטיאנה פ. מצד שלישי קראתי את מי הזיז את הגבינה שלי בגיל 8. פעם הייתי תולעת ספרים. היום אני סתם תולעת.
כשהייתי בת 12 תמיד חשבתי שאהיה כמו כריסטיאנה, רציתי גם לעשות הרואין וכדורים הזויים, בסוף נזלתי לכיוונים קצת אחרים אבל שום דבר שיש להתבייש בו. זה מצחיק. לגבי מבוזבזת אני לא יודעת, כנראה כן מילאתי חלק מסוים מהחזון של הספר הזה.
הפרעות אכילה, הפקרות, הפלה, שימוש במשבשי תודעה, שימוש מזיק באלכוהול וטבק, וקפה, וחתכים
כל המוטיבים העיקריים רק ממוזערים, פחות נועזים, פחות "זוהרים" .
אז אתמול, אחרי ההודעה שויולה שלחה אין לי מושג מה קרה פתאום אבל התחלתי לגגל דברים של פרו אנה וטינספו ובלוגים וטבעות מפעם ושקעתי להרהורים עמוקים האם אני בריאה או חולה או מחלימה או סתם זיינת שכל שנהנת לייצר דרמה ולהתעטף בדגל האנורקסיה בשם הריפוי.
עכשיו אני סתם קשה וביקורתית עם עצמי. לא יפה.
רוב הבלוגים מפעם, לפחות אלו שבשבילי היו משמעותיים - מחוקים, או פרטיים. התלבטתי אם לבקש מנוי לקריאה.
עכשיו כשאני חושבת על כך זה מכה בי, זו לא הפעם הראשונה שלי בבולמוס ישראבלוג.
עד עכשיו אלו היו בולמוסים קטנים, רגעיים, לא משמעותיים. התעלמתי מהם. הדחקתי אותם. הם לא קרו.
פתאום אני מבינה, שזאת לא הפעם הראשונה, לא השניה ולא העשירית שהמוח שלי נודד לכל מיני כיוונים ישנים מפעם, ומה זה אומר אם בכלל ?
מה מחזיק אותי בריפוי ?
מה האינטרס שלי בזה ?
מה מחזיק אותי במחשבות על זה ?
איפה הרווח המשני ?
ולפעמים אני חושבת שזה סתם עניין של זמן, של הרגלים.
שבסוף בעוד חמש שנים לא אחשוב על כך בכלל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
