המקום הזה התמלא בחצי שנה במה שקראתי להם "טורים אישיים", למעשה זה אמור להיקרא "התלונות החומרניות שלי". כשאני מול הטלויזיה והמחשב זה בעיקר חדשות. כשאני נכנס לynet אני נכנס ישר לחדשות חוץ, ואחרי כמה שבועות אני מגלה ששודדי הים הסומלים לא מעניינים את התחת של אף אחד חוץ ממני. עוד חודשיים אני אחגוג יום הולדת 16, וכבר עכשיו אני מתכנן את הקריירה שלי. הדבר היחיד שיושב על הראש שלי זה המצב הפוליטי והבורסה. בתור אחד שאין לו זכות בחירה והמצב הכלכלי לא משפיע על שום קצה ציפורן אצלי אלה מחשבות מיותרות. אני חושב על דברים שלא מזיזים לאף אחד ממישהו בן 16 ואפילו לא למישהו מעל גיל 30.
מגיל 7 אני אוהד מושבע של הפועל תל אביב (שזה היה בעונה שהם לקחו דאבל). יש לי בארון דגל, צעיפים וחולצה (שכבר מזמן לא עולה עלי) כבר כמה שנים טובות. פעם גם היה לי כדור שלהם, שרשרת וכל מיני חפצים חסרי שימוש שרק הכיתוב 'הפועל כתר תל אביב' גרם לי לקנות אותם. הייתי הולך למשחקים, אפילו למשחק נגד פארמה בגביע אופ"א הלכתי. הפועל הגיעה לרבע הגמר אז. כל סדר היום שלי היה סביב הפועל תל אביב. אנשים שאני פוגש שהיו איתי ביסודי ישר שואלים אותי "מה עם הפועל?", כל המשפחה נגררה אחרי סביב הערצה לקבוצת כדורגל, שמי שלא מתעניין אף פעם לא יבין את הריגוש בלאהוד קבוצת כדורגל. אז הייתי בן 7-10. היום אני בכיתה י', הפעם האחרונה שהלכתי למשחק של הפועל הייתה כשהייתי בכיתה ד'. כל התקופה הזאת של לשבת בשער 5, להתלבש כולי אדום ולצעוק " הפועל עולה עולה! *** **** בן זונה!" די חסרה לי (האמת היא שילד בגודל מטר ובמבה שצועק את זה נשמע די מצחיק). כל זה היה בתקופה שבשם שלהם היה כתוב "כתר".
הייתי שמח להמשיך לכתוב נוסטלגיות- אבל יש משחק הפועל תל אביב נגד מכבי נתניה. אז אני נאלץ לקטוע את עצמי.
עריכה 30/1/09:
אללה הפועל ניצחה 2-1!!!
מחר (שבת) אני הולך למשחק הפועל נגד בני יהודה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
