אף פעם לא חשבתי שאפתח בלוג..

דיי נמאס לי!

החלטתי שנמאס לי כבר להתבכיין על כל דבר,

נמאס לי כבר להיות עצובה כל הזמן,

החלטתי שמהיום אני מאושרת בחלקי..

ויש לי כל כך הרבה.. בכל המובנים.

אני יודעת שהמון בנות היו מתחלפות איתי בשימחה,

אני יודעת שאף בן לא היה מתנגד לכך שאני יצא איתו,

אני יודעת מה מדברים עלי ומה חושבים עלי,

וזה כיף לשמוע את זה :)

נכון שזה איפה שהוא מבאס אותי מה שקרה אבל מה לעשות,

דברים כאלה קורים וצריך לקבל את זה, גם אם זה קשה!

צריך לעבור הלאה, לחוות, להתרגש, להתחיל מחדש ודבר אחד אסור לי לעשות,

להסתכל אחורה.

מהיום אני יכתוב פה דברים טובים,

מהיום יקרו לי דברים טובים,

הייתי טיפשה,

התנהגתי כמו מטומטמת,

אבל זה לא יקרה יותר,

למדתי לקחים.

אני מבקשת שתגיבו,

פתחתי את הבלוג הזה כדי לחלוק עם אנשים מה קורה לי וכדי שיעודדו אותי,

יתמכו בי, יפרגנו לי...

בפוסט הקודם היו לי 2 תגובות, הייתי מבואסת.

זה היה אחד הימים הכי מבאסים והייתי עצובה, מאוד עצובה!

לפעמים אני מרגישה שאני כותבת לעצמי, שאף אחד לא קורא,

דברים שאני לא מספרת לאף אחד כתובים פה בבלוג,

דברים שהם כל כך נכונים ואמיתיים בכל מובן המילה.

סורי שחפרתי אני פשוט רק מבקשת דבר אחד...

 פשוט תגיבו.

אוהבת אותכם כל כך..

                                הילה :)

זהו, הכל נגמר מבחינתי ומבחינתך.

ועכשיו חזרתי להיות הילדה הבודדה.

הילדה שיוצאת עם עצמה.

נמאס לי מהחיים האלה, אני לא מבינה למה, למה אתה עושה את זה??

אני כל כך עצובה.

אני כל כך מאוכזבת.

אני כל כך בודדה.

אני כל כך טיפשה.

אני כל כך עייפה,

עייפה מהחיים, החיים המגעילים האלה.

עכשיו אני צריכה להיות איתו, ואני לא יודעת אם אני בכלל רוצה.

אבל עדיף להיות איתו מאשר עם אף אחד,

עדיף לצאת איתו מאשר לא לצאת בכלל,

עדיף להתנשק איתו מאשר לא להיתנשק בכלל.

ואתה, אתה הלכת. ואתה לא רוצה לחזור.

אני כועסת,

אני כועסת עלייך.

אני כועסת,

אני כועסת עלי.

נמאס לי,

נמאס לי ממך.

נמאס לי,

נמאס לי ממני.

עצוב לי,

עצוב לי בגללך.

עצוב לי,

עצוב לי בגללי.

אני מאוכזבת,

אני מאוכזבת ממך.

אני מאוכזבת,

אני מאוכזבת ממני.

פשוט נאמר שאף אחד לא עשה טוב.

                                                    שום דבר טוב כדי שזה יצליח.

ושוב...

            החיים ממשיכים להיות רעים.