
אחת לכל אחד 3
"היי תומי" אמרתי וסגרתי את המוזיקה.
"היי" אמר.
"אתה צריך משהו?" שאלתי.
לפתע רותם נכנסה לחדרי ושאלה: "עם מי את מדברת באנגלית?"
"החמוד שהכרתי" אמרתי בעברית.
"אהה, יפה לך.. לא מפה.. נחמ ד" אמרה ויצאה מהחדר.
"כן, אמרת משהו?" שאלתי.
"כן, התקשרתי כי אני מתגעגע"
הלב שלי החל לדפוק מהר.
"אה.." מלמלתי.
הוא צחק ואמר: "טוב, קוראים לי נדבר, ים" אמר.
"אוקי" אמרתי.
"רגע, את יכולה בבקשה לבוא להופעה של הלהקה עם השם המגניב?" שאל.
"למה?" שאלתי.
"כי אני יהיה שם, ואני רוצה לראות אותך" אמר.
"אולי ניפגש אחרי ההופעה? אין לי כח למעריצות בנות 15" אמרתי בלגלוג.
"ואין להם שם מגניב" הוספתי.
"אז ניפגש בשעה 9 בערב, ליד הבמה של ההופעה" אמר.
"בשמחה" חייכתי.
ניתקתי את השיחה והלכתי לחדר הבגדים.
"אתן עוד פה?" שאלתי המומה כשראיתי את הבנות מחפשות בגדים.
"כן, לא מצאנו בגדים" צחקה רותם.
"בכל מקרה יש לי פגישה ב9 אז תנו לי לבחור בגדים" אמרתי.
"באיזה שעה ההופעה?" שאלתי.
"חמש, והיא במשך שעה" אמרה.
"אוקי"
"עם מי הפגישה?" שאלה אלמוג והרימה את גבותיה וחייכה חיוך מוזר.
"ידיד...?" ספק שאלתי ספק אמרתי.
"התייר?" שאלה רותם.
"כן" חייכתי.
הוצאתי מהארון חולצה בצבע בורדו חלקה וצמודה, סקיני ג'ינס לבן, הלבשה תחתונה ונעלי אולסטאר בצבע בורדו.
הנחתי את הבגדים על הכיסא היחד שהיה בחדר והלכתי לראות טלוויזיה.
השעה 9 בערב.
יצאתי מהבית, נפרדת משותפות הדירה, שלא הפסיקו לומר כמה הבנים חמודים ושההופעה הייתה טובה.
"סוף, סוף שקט" אמרתי. הלכתי לכיוון מקום ההופעה.
"מוזר שהוא רוצה לפגוש אותי שם" התחלתי לדבר עם עצמי.
"למה מוזר?" עניתי.
"כי, איזה בנאדם ירצה לפגוש אותי שם?" המשכתי לדבר עם עצמי.
לפתע שמתי לב שאנשים מסתכלים עלי מוזר.
"נהניתם מההופעה? זה היה מופע חינם" אמרתי בעצבים.
הגעתי לבמה וראיתי את תום, יושב עליה ומחכה.
התקרבתי אליו.
"שלום" אמרתי.
"שלום" אמר וחייך אלי.
"למה רצית להיפגש פה?" שאלתי.
"כי אני רוצה להכיר לך אנשים" חייך.
"אוקי" מלמלתי.
הוא עזר לי לעלות על הבמה.
בצד השני של הבמה הייתה דלת, פתחנו אותה ונכנסנו.
זה היה מסדרון צר שדלתות היו שם בלי סוף.
הוא פתח את הדלת הקרובה ביותר וביפנים ראיתי שלושה בנים יושבים על ספה.
"שלום" אמרתי.
"שלום" אמרו.
"אהמ, אהמ" אמר תום.
"הם הסתכלו.
"אה! את ים המפורסמת" אמר מישהו עם תלתלים ונמשים. צוחק.
"אני מפורסמת? ייאי" חייכתי.
"דאגי, דני והארי" אמר לי תום מצביע על כל אחד בתורו.
"אני לא רוצה להיות גסה, אבל למה רצית להכיר לי אותם?" שאלתי.
"כדאי שתדעי מי אלה מקפליי" אמר.
הסתכלתי על שלושת הבנים.
"מגניב שאתה מכיר אותם, אי, רגע, מקפליי אלה לא ארבעה בנים?" שאלתי.
"נכון" אמר תום והתיישב בספה ליד דני.
"רגע, אתה גם בלהקה עם השם המוזר, זאת אומרת מקפליי?" אמרתי ופערתי את פי.
"נכון" אמר וחייך.
פקחתי את עיני בתדהמה.
"וואי, אני מצטערת!" אמרתי.
"על מה?" שאל דני.
"על כל הדברים הרעים שאמרתי על שם הלהקה" חייכתי חיוך מבויש.
"תום צחק ואמר: "אני בחרתי את השם"
"אתה רציני?" אמרתי עוד יותר מופתעת.
"שיט" מלמלתי.
"יש לכם שם ממש ממש יפה. שתדעו. שם של הלהקה ממש מגניב והוא לא דבילי או עלוב. הוא ממש לא מושפע מאיזה סרט. ודרך אגב אני אוהבת את הסרטים בחזרה לעתיד. כן, בדיוק!" אמרתי במהירות.
הארבעה צחקו והסתכלו עלי.
"אז... מי מנגן פה על תופים?" שאלתי.
"אני" אמר הארי וחייך.
"איזה יופי" אמרתי.
"גם את מנגנת על תופים?" שאל.
"כן" חייכתי.
"אפשר לשאול משהו?" אמרתי לפתע.
"ברור" אמרו.
"אמ.. אז ככה: אני וחברות שלי התחלנו לדבר על זה שאתם מצוננים" אמרתי.
"מה?" אמר דאגי והתחיל לצחוק.
"לא משנה, בקיצור אחד ממכם מצונן עכשיו?" שאלתי.
"האמת שיש לי קצת נזלת" הודה דני.
"אה.." אמרתי בהבנה.
אולי תנגנו לי איזה שיר? אף פעם לא שמעתי" הודתי בבושה.
"בכייף" אמרו.
הם הלכו לכיוון הכלים שנחו בצד השני של החדר והחלו לנגן שיר.
לאחר שגמרו שאל תום: "איך?"
"יש יותר טובים" אמרתי והוצאתי לשון.
"סתם, דווקא יפה"
"אני שמח, קוראים לו בודד (לונלי)" אמר.
"וואי, אם חברות שלי ידעו שאני פה ואתם פה ואנחנו יחד. אותו חדר. נושמים אותו אוויר, הן ישתגעו" אמרתי.
"למה?" שאל דאגי.
"מעריצות" אמרתי מבויישת.
"תזמיני אותן" אמר הארי.
הסתכלתי עליו כמה שניות.
הוצאתי את הפלאפון מכיסי וחייגתי את מספר הבית.
במהרה הבנות כבר היו במקום, המומות.
