לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לעיני ירח ולאוזני כוכבים בלבד

לא בלוג, מחברת וירטואלית. לא יומן, פנקס רושם.

Avatarכינוי: 

בן: 35

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2015    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2015


זה לא משנה יותר כמה את שונאת אותי. זה לא משנה יותר איזו צינה קרה עוברת לך בחוט השדרה כל פעם שהמוח הקודח שלך מעז להעלות בדעתו את שמי, זה לא משנה, כי השנאה שלך לא אומרת דבר. 

זה לא משנה יותר כמה את אוהבת אותי. זה לא משנה יותר איזו יד קפואה כגופה מלטפת לך את הכתף כל פעם שהמוח הקודח שלך משחק בך ומעלה בך את תמונתי, זה לא משנה, כי האהבה שלך לא אומרת דבר.

 

זה לא משנה כמה תילחמי בי, או כמה תחבקי אותי. זה לא משנה כמה תקשיבי לי, או כמה תצרחי עליי להסתלק. זה לא משנה כמה סבל חשבת שחסכת בכך שחסכת את עצמי ממך, זה לא משנה כמה הקיום שלך פחות בלתי נסבל עכשיו. זה לא משנה, כי הקיום שלך לא אומר דבר.

 

הרגשות שלי עובדים הפוך, כמו חוטים סבוכים בתוך עצמם. אני אוהב את מי שאני צריך לשנוא, אני שונא את מי שאני צריך לאהוב. אני מוחל על מה שאסור לי למחול, ואני שוכח את מה שאני חייב לזכור. אני לא מטומטם, אבל אני מאוד מהר נותן לעצמי ליהנות מהספק, מאוד מהר אני נופל תחת צילה המגונן של יכולת ההדחקה הבלתי אפשרית שלי. אני יכול להדחיק הכל, וברוב מכריע של המקרים זה בדיוק מה שאני מחליט לעשות.

אני לא אמיתי, ואין עם זה שום בעיה. בשביל מי אני צריך להיות אמיתי? בשבילכם? אם אני לא אמיתי, מה זה לעזאזל אומר עליכם?

 

אני לא יכול להפסיק להרגיש, עד כמה שאני רוצה, אז במקום זה אני אשנה אסטרטגיה. אני ארגיש, אני פשוט אסרב להתחשב ברגשות שלי כשזה מגיע להחלטת החלטות. אני לא יכול להתקיים במוח נטול רגש, אבל אני יכול להתקיים בחיים נטולי טמטום. 

אני לא יודע את מי לאהוב ומי לשנוא, אז הפיתרון היחידי הוא שעד שאני אלמד, אני לא אוהב ולא אשנא אף אחד. לפעמים הפשטות בחיים נטולי הפסדים, יותר טובה מהחושך בחיים נטולי נצחונות. אבל מאכזבות לומדים. ואת יודעת מה את לימדת אותי? שאני לא שופט אופי טוב כמו שתמיד חשבתי.

 

אתם לא מבינים כלום, בשביל מה אני מדבר אליכם בעצם? אף אחד מאיתנו לא מבין שום דבר לגבי כלום, ובכל זאת אנחנו ממשיכים לדבר, כאילו שאם נדבר מספיק זמן, אם נוציא מספיק הברות מהפה, מתי שהוא, אולי אפילו בטעות, משהו בעל משמעות ייפלט לנו בלי שנשים לב.

אם אני כותב מספיק, אם אני אדבר מספיק, אם אני אחרוט מספיק, אולי מתישהו מישהו חכם יותר ממני יוכל להגיע ולהגיד לי למה לעזאזל התכוונתי.

עד אז, כולנו תקועים עם עצמנו. המעט שאנחנו יכולים לעשות בינתיים זה למזוג עוד כוס של יין, ולסתום קצת את הפה.

נכתב על ידי , 28/10/2015 03:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





5,799
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לtchc- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על tchc- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)