ויוה דה לה שמעטס

וואו, האמת ואת האמת ובאמת שבאמת לאמיתה..אני חוששת שהתגעגעתי. (:

אני זוכרת שכתבתי פה פעם וגם אם לא,

 זה לא שקשה לראות שזה בלוג פורקן..

ומי שמכיר אותי בחיים יודע שלרוב אני בכלל לא מתנהגת כמו שאני כותבת כאן, כאן..הבית התומך הקטן שלי.

זה שמחבק אותי בלי שום תנאי,עצם זה שאני יודעת שאני מתפרקת והדבר הזה נכתב כאן,זה בהחלט עושה לי משהו

והרבה.

זה שאין תגובות זה קטע שולי

או שאין לי בכלל סנקציות כלפיו אבל עם הזמן אני שמה לב שזה רק גורם לי להפתח.

אז וואו די עברתי הרבה, בעיקר בעיקר עם הלהקה האהובה שלי 3>, 1518.

18 לינואר על במת היכל התרבות, הפקה של מאות אלפי שקלים והכל וכל ההכנסות למען תרומה נכבדת

לאנשים שראויים לזה כ"כ וזו הזכות שלנו לקחת חלק המטרה המקודשת הזו.

משמע? קריעת תחת של חזרות, חופש חנוכה לא היה לי מהסיבות האלה, הזנחה קלה של הלימודים ושל החברים

אבל.. מוזיקה זאת פשוט מוזיקה. אין לה מתחרים.

אותו אחד שהיה תקוע לי בראש בפלא רב הצליח קצת לצאת,

אני פחות חושבת עליו ומסתכלת עליו לפעמיים כיותר ידיד, רק מה? שמרפי המושלם לא יכנס פה? (:

פתאום גם הוא יותר נחמד יותר טוב אליי,יותר מי שהתאהבתי בו.

אבל יש לי מטרה ואני אצליח. [:

חוצמזה שיש לי סרט בגרות על הראש והוא הכי דוקומנטרי Ever.

ועוד כל מניי שטויות שמעבירות לי ת'חיים, מה שרציתי להגיד מכל החפירה הזאת..שבסה"כ התגעגעתי

ואם יורשה לי [נו ברור] לחזור לכאן ואפילו ביותר אופטימיות (:

שיהיה לילה טוב אנשי לילה כמוני...

אוהבת.