ויוה דה לה שמעטס

אחרי ששוב נתתי יותר מדי,

אני ארגיש את הקליפה הזאת צומחת מעלי

ואייך אני אדקור את כל מי שיתקרב,

הלא כבר נשבר לי הלב.

כואב לי מכולכם. כולכם.

צמאה לאמת מזוייפת

לא,פשוט תקבלי את זה שאת לא.

אני שונאת אותך על השקט הרועש הזה

על זה שויתרת ואת ממשיכה

על זה שהיית פה גדול ולא אזרת אומץ כמו שתמיד רצית

ויתרת לעצמך בקלות ועכשיו בסיום את יודעת שלא נשאר-אלא לבכות ולהתבכיין על זה.

נמאס לי ממך,מעצמי.

כואב לי,מקובל?