אני לא יודעת מה יש לי בזמן האחרון
היה לי תקופה לא רעה ועכשיו שוב, חזרתי לתקופות הלחוצות והאיתן, ההרגשה שמשהו חייב להיות לא בסדר, שעשיתי משהו לא נכון, שנפלתי, מעדתי, החלקתי לתהום שהצלחתי לצאת ממנה איכשהוא.
לא יודעת למה אני מרגישה ככה אבל כנראה שאני לא משתדלת מספיק. כל מה שאני עושה זה לא מספיק
לא לומדת מספיק
לא רוקדת מספיק טוב
לא מספיק רזה
לא מספיק רוצה לעזור בבית
לא מספיק מתחשבת
לא מספיק חושבת
לא מספיק אוהבת
לא מספיק מתייחסת
לא מספיק רגישה
לא מספיק מקשיבה
לא מספיק עוזרת
לא מספיק חכמה...
מה שכן- אני בוכה מספיק. מספיק לכל המדינה, מספיק לכל העולם.
בזמן האחרון זה לא מפסיק. זה הולך איתי לביצפר, בבית,אפילו בסטודיו אני לא מצליחה להתחמק מזה.
כל דבר הכי קטן מלחיץ אותי. השתכרתי, אפילו שזכרתי הכל, הייתי בטוחה שעשיתי משהו שאני אתחרט עליו עם נפתלי. אפילו שלא הייתי איתו לבד בכלל (לפי 2 נוכחות שאני סומכת עליהן מאוד), אני נלחצת מזה.
מחשבות על חבר- לא בא בחשבון. מלחיץ אותי מדי. כל אינטרקציה מרחיקה אותי יותר. אני בזמן האחרון מוצאת את עצמי מתרחקת מהרצון לעשות משו. אני נהנית מלפלרטט עם אנשים, אבל יותר מזה- דוחק אותי לפינה וקשה לי לנשום.
מחויבות- מלחיצה אותי אבל בלי מחויבות- אין מצב.
בית ספר מלחיץ אותי- אבל אני רוצה עתודה.
ההורים מלחיצים אותי אבל אני רוצה חיים. אני רוצה חיים?
אולי בעצם לא... אולי עדיף שהם ימחקו?
הדבר היחיד שעושה לי טוב כרגע בחיים זה החברים וגם אלו התמעטו לאחרונה...
יומולדת זה יום, כפי שכבר אמרתי כמה ימים אחרי היומולדת שלי, שאתה מבין בו מי החברים האמיתיים שלך, כמה אתה חשוב להם וכמה הם חשובים לך.
כמה אתה חשוב להם, קל להבין למה אפשר לראות. אבל כמה הם חשובים לך... גם את זה קל לראות. אתה רואה מי מתקשר להגיד מזל טוב. אלו שלא התקשרו ואתה נזכר מי הם ולא אכפת לך, שילכו לעזאזל... אבל אלו שכשאתה נזכר בהם נצבט לך הלב...הם אלו שחשובים לך. הם אלו שאתה באמת רוצה שיגידו מזל טוב.
וזה כואב שהם לא מתקשרים או שוכחים מזה בכלל.
אני לא חושבת שמי שהחלק האחרון נוגע לו יקרא את הבלוג הזה. זה 2 דמויות מהעבר.
לא, אני לא אומרת שמה שיש לא מספיק לי. אני אוהבת את חברות שלי ואני שמחה שיש לי אותם כי לא לכולם יש חברים כאלה.
אבל באמת שלאחרונה הם ולרקוד זה הדבר היחיד שעושה לי טוב. חוץ מזה הכל מתחיל להעיק בצורה שאני א יודעת כמה אני אוכל לסבול אותה.
אבא כבר לא דיבר איתי יומיים. עכשיו אני יודעת למה. לא שזה עזר, לא שעכשיו הוא מדבר יותר מדי.
רע לי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
