נריה : '' אז את מוכנה לזה ? '' פריאל : '' יבוא יום ואני אצטרך לעשות את זה .. ''
לקחתי את הקופסא לידיים שלי הסתכלתי עלייה מכל כיוון אפשרי .
באתי לפתוח את הקופסא ונריה עצר אותי ..
נריה : '' את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה ?
הרי את לא יודעת מה יש בפנים . אולי זה יפגע בך . ''
פריאל : '' נריה אני חייבת לראות מה יש בפנים , אבא אמר לי שזה חשוב ,
וזה ישפיע על העתיד שלי .''
נריה : '' טוב אבל תדעי שאני פה תמיד לא משנה מה יש בפנים . ''
שתקתי רציתי כ''כ לפתוח את הקופסא .
ספרתי בלב עד 10 ופתחתי אותה לאט לאט לא ידעתי למה לצפות .
10 ,9 ,8 , 7 , 6 , 5 , 4 , 3 , 2 , 1 ..................0
הדבר הראשון שראיתי היה נעליים של תינוק ,
בגדים של תינוק .
תמונות שלי כשהייתי קטנה , ושל אמא ואבא .
צעצועים שלי , אמא שמרה על הכל עד היום .....
מתחת לכל הדברים האלו היה מכתב קטן לקחתי אותו לידיים ,
ורק הסתכלתי עליו ..
נריה התחיל להיות חסר סבלנות ידעתי שהוא מסוקרן ..
פתחתי את המכתב והתחלתי לקרוא .
'' פריאלי ,
אם הגעת לרגע הזה כנראה שגם אני וגם אמא כבר לא איתך .
וחשבנו שהגיע הזמן לספר לך כמה דברים .
אנחנו רוצים שתדעי לפני הכל כמה אנחנו אוהבים אותך
וכמה שאת חשובה לנו למרות הכל .
אני בטוח שיהיה לך קשה להבין אותי ואת אמא אבל אין ברירה ,
עשינו הכל לטובתך .
פריאלי שלנו , ואני מדגיש את המילה שלנו ,
לפני 20 שנה אני ואמא ניסנו להביא ילד לעולם ..
ניסינו וניסינו וניסנו ופשוט לא הצלחנו .
עשינו כל דבר אפשרי בשביל להביא ילד שלנו לעולם ..
אמא התייאשה , ואני לא הסכמתי לוותר ,
וכאן התחילו כל הבעיות שלנו .
היינו אצל מומחים ואצל רופאים ברחבי העולם ,
אבל כולם אמרו אותו דבר :
'' אתם לא תוכלו להביא ילד לעולם ''
הסיבה הייתה שאמא עקרה .
לא רצינו לספר לך לפני כן כי זה היה קשה לנו ולך .
אני יודע מה את מרגישה עכשיו ,
ואני בטוח שכבר הבנת מה אני אומר כי את ילדה כ''כ חכמה.
כן קטנה שלי , את מאומצת .
אל תכעסי עלינו שלא סיפרנו לך לפני .
הייתי רוצה להיות לידך עכשיו ולחבק אותך ולנשק אותך ולהגיד לך :
'' את הבת שלי , לא של אף אחד אחר ''
אבל אני לא יכול קטנה שלי . אני רחוק ממך עכשיו אבל תמיד בלב שלך.
אני בטוח שאת רוצה לדעת דברים על ההורים האמיתיים שלך
אז הדבר היחיד שאני יכול להגיד לך הוא ללכת לדודה סוזי והיא תספר לך הכל עליהם .
את יכולה לפתוח את תיק האימוץ שלך בגלל שאנחנו כבר לא בחיים.
מגיע לך להכיר אותם כי הם עוד בחיים .
שמרתי איתם על קשר עד ליום מותי .
נסיכה שלנו , אנחנו אוהבים אותך הכי בעולם .. את תמיד בליבנו ..
אבא ואמא - שלך ! ''
'' אני לא מאמינה .. ''נריה : '' מה קרה ? תספריי ליי '' הוא חט, את המכתב מהיד שלי והתחיל לקרוא .
ראיתי את העיניים שלו רצות על הדף בלי לעצור לרגע .
הוא קרא וקרא וקרא ולא האמין בדיוק כמוני ..
לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות לי , המכה הקשה ביותר שילד יכול לקבל הוא לדעת שמי שהוא חי איתם עד היום ומי שגידל וחינך אותו הם לא ההורים שלו ..
רציתי להגיע מיד לדודה סוזי שתספר לי הכל ,
מהיום שבו נולדתי ועד לרגע שבו אבא מת .
כל הרגעים הקשים , והטובים . מה שאני יודעת ומה שאני לא יודעת .
הרגשתי כ''כ קטנה באותו הרגע .
אני לא כועסת על אמא ואבא ... אני כועסת על האנשים האלה שמסרו אותי שאני אפילו לא מכירה ..
אני אוהבת את אמא ואבא ואת האנשים האלה לא .
הרגשתי בסערות רגשות שלא הצלחתי להבין מה קורה סביבי .
נריה חיבק אותי וחיבק וניגב את הדמעות שלי לא הצלחתי לעשות דבר מלבד לבכות .
הוא השכיב אותי לישון ולא הלך עד שנרדמתי , ואפילו אחרי .
אני יודעת שהוא לא מרגיש מה שאני מרגישה , אבל אני יודעת שכואב לו במידה זהה .
הוא סובל בשבילי כמו שאני סבלתי בשבילו .
ובגלל כל זה אני אוהבת אותו .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
