מוסיקה קוונטית
"פיסיקה זה כמו סקס. בוודאי, זה יכול להניב כמה תוצאות מעשיות, אבל זאת לא הסיבה שאנו עושים את זה." –ריצ'רד פיינמן • "המוסיקה היא התגלות נעלה יותר מאשר כל החוכמה והפילוסופיה." –לודוויג ואן בטהובן |
| 12/2008
מה אתה צריך?
לאור הפרובוקציה הישנה־חדשה התלויה מעל לראשם של אלו שיעזו לנטוש את בלוגם לאנחות, כפי שעשיתי אני בחודשיים האחרונים, הנה גבוב מלל אקראי למען תפוס רוחה של אילנה.
המבקר המזדמן בצבא ההגנה לישראל, סביר שיתקל במהרה במשפט מפתח בקרב נותני השירותים השונים בארגון הנ"ל – משק"מיסטים ועד חובשים, דרך ספּרים ובמצבים מסויימים גם עובדי מטבח – "מה אתה צריך?"
משפט תמים לכאורה, ועם זאת מצליח לגלם בתוכו את האנטיתזה המוחלטת לשירות אדיב, למסירות לתפקיד בכל רמה שהיא, ולאכפתיות בסיסית. בשלוש מילים קטנות, בליווי נימת קול מתאימה, מצליחה כמות מרשימה למדי של אנשים להעביר מסר מורכב להפליא, שאם לתרגמו למילים מפורשות יותר יהיה "אתה חודר לטריטוריה שלי, גוזל את זמני, ומעצבן אותי בעצם קיומך ונכחותך. לו יכולתי, היית מסלקך בזה הרגע, אך במסגרת תפקידי, אותו אני מתעב, איני יכול לעשות זאת, ועל כן אני אנוס לברר את רצונך כדי שאוכל למלא אותו, תוך השקעת אנרגיה מינימלית ככל האפשר, ובכך להפטר מעולך"
ואם לרדת מעץ הניסוח המטופש – נותני השירותים בצבא שבוזים, והיחס שלהם בהתאם. המשפט הזה, והנימה שבה הוא נאמר, הוא רק דוגמא מייצגת לגישה שחייל צריך להלחם בה כדי לקבל משהו.
הכי בוטה זה בחיל הרפואה, בגלל החשיבות היתרה של השירות שהוא נותן. חובשים בצה"ל לא רואים בפציינט, אם לשאול מושג מהעולם האזרחי, מישהו שצריך לעזור לו, אלא איזה נודניק שצריך להיפטר ממנו. אני לא מדבר על חוסר האמון הבסיסי כלפי כל מי שמעז להראות את פניו במרפאה – בזה דווקא לא יוצא לי להתקל (לא, חלילה, בגלל הצוות הרפואי, אלא בגלל אופי הצרכים שלי) – אני מדבר על אי הרצון הבולט שבו מתבצעת כל פעולה– גם לאחר שהכירו בצורך לעשות אותה.
אגב, השימוש במשפט הזה יכול להיות ממש אבסורדי לפעמים – אצל ספּר צבאי למשל: מה אני צריך? מה אני יכול לחפש במספרה צבאית, כשיש רק תספורת תקנית אחת, והשיער שלי מספיק ארוך כדי לגרום לרס"ר מזדמן לשלוח אותי לפה? ובכן, אולי כוס קפה.
אין לי שורה תחתונה של ממש לפוסט הזה. אני נתקל בשאלה "מה אתה צריך" ביותר מדי מקומות בצבא, ותמיד באותה נימה לא נעימה. וזהו. אני הולך עכשיו. הפוסט הזה נגמר פה. באמת. הנה, אני הולך. תראו. ביי ביי. שלום. להתראות. היו שלום. כל טוּב. בהצלחה בהמשך דרככם. עד הפעם הבאה. שבתקווה תהיה עוד פחות מחודשיים. בניגוד להפעם. ביי.
[בטהובני משהו]
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
