קניתי פנקס ועט, בעיקר בשביל לשמור על הגגים שעולים לי עד שהם מגיעים לבלוג. זה אומר שהרבה דברים שבאופן טבעי הייתי פשוט שוכח אחרי חמש דקות עכשיו ישארו מספיק זמן כדי להגיע לפה. מעכשיו, צפו לפוסטים תכופים יותר, וקרוב לוודאי שגם קצרים יותר. אני מקווה שהעט הזה יחזיק זמן סביר ולא יתחרפן תוך יומיים.
יום העצמאות השנה יוצא בשלושה במאי.הייתי רוצה שפעם אחת יום העצמאות יצא דווקא באחד במאי-לנופף בשני הדגלים, הכחול-לבן והאדום, ביחד.זה יהיה משעשע למדי.
ביום ראשון בעת שחיכיתי בכפר ורדים ששיעור החליל שלי יתחיל, הבת הקטנה של ראובן סינג'רה אותי כדי לשחק איתה. לשחק קווה-קווה-דלה-אומה בשניים זה מספיק הזוי גם ככה, וכשהשותף למשחק הוא ילדה בת שש וחצי, זה אפילו יותר הזוי.
בסוף אותו שעור חליל גדי שאל את התלמיד הבא אחרי "מה שלום מוצרט", כשהכוונה היא איך מתקדמת היצירה של מוצרט אותה הוא מנגן. אותו תלמיד, בלי להסס בכלל, ענה מיד "הוא מת".
אתמול, בתחילת שעור קומפוזיציה אמר יוסי [המורה לספרות המוסיקה ולקומפוזיציה במגמה. יש לי חולצה עם תמונה שלו] "זה לא בסדר" כששאלתי מה לא בסדר הוא ענה "החורף הזה באמצע הקיץ".
שמעתי שהיתה הצפה בקריית שמונה
הידעתם שכשעושים שלוש או יותר כוכביות בוורד בשורה נפרדת ויורדים שורה, הוא הופך אותן אוטומטית למעין קו מפריד?
ציינתי לעצמי בפנקס שעשיתי אתמול מעבדה בפיסיקה. אני תוהה האם היה משהו במעבדה הזו ששווה ציון, או שזה סתם כדי להזכיר לעצמי לכתוב את הדוח על המעבדה הזו. שיהיה.
למעט שעור אחד שבו מסר לנו המורה את המיקוד, שלא הייתי בו [כבר ציינתי שהברזתי ממנו בטעות?], אתמול היה שעור הערבית הראשון מאז פורים. ומה היה באותו שעור? מבחן. אני כל כך הולך להכשל.
אתמול השתתפתי בטקס יום השואה אצלנו בישוב. באופן כללי, הטקס היה מוצלח, חוץ משני דברים [לא שהיו בו כל כך הרבה דברים. כל הטקס היה פחות מעשרים דקות (שגם זה אחד הדברים שהפכו אותו למוצלח)]-האחד, השיר "לכל איש יש שם", שהתנגן בעוד ילדה אחת חוזרת בדיבור אחרי כל שורה בשיר. הדבר השני שהיה ממש נוראי היה ה"יזכור". את היזכור הזה כתב ראש דוסי הישוב, והוא הפך אותו לדתי לחלוטין. זה נראה לי כל כך לא הולם.
טקס יום השואה שהיה היום בבית הספר היה יותר ארוך מזה של הישוב, אבל גם הוא היה מוצלח למדי [אגב, למי שזה נראה לא הולם שאני מדבר על טקס יום השואה במונחים של "מוצלח", הכוונה שלי בשימוש במונח הזה היא מכובד, וראוי למעמד, אבל גם, מה לעשות, מוצלח מבחינה אומנותית, שכן זהו תנאי מחייב לכך ששני הגורמים הראשונים שהזכרתי יתקימו].
אחרי הטקס היתה הצגה הקשורה לנושא השואה [ושם זירת ההתרחשות שלה]. ההצגה דווקא היתה משעשת למדי, יש שאמרו אפילו מצחיקה מידי בשביל להיות מוצגת דווקא ביום השואה.
אחרי ההצגה היה שעור ערבית קצר שנפל עלי בהפתעה גמורה. אחריו היתה פעילות הכנה למסע לפולין. הפעילויות האלו בבית הספר שלנו משתרעות על פני מספר חודשים לפני המסע עצמו. הפעילות רק שכנעה אותי יותר שאני לא מעוניין לצאת למסע הזה. במהלך הפעילות עלה נושא ההצגה שראינו קודם. אחת מבנות כיתתי פתחה בנאום חוצב להבות לטובת ההצגה וכנגד אלו שאמרו שהיא מצחיקה מידי ליום השואה, שהסתיים בצורה מבישה למדי בשבילה כששאלו אותה "אבל לא ישנת ההצגה?"
הפוסט הזה היה כמעט אך ורק קטעים מהפנקס, למעט הרחבות קלות פה ושם. היו שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
