|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
כתבנו בשטח
משהו זריז, אגב שבת בצבא:
עוד מישהו מלבדי שם לב לזה שהפתיחה לשיר "Love is Like Oxygen" (של להקת Sweet) זהה לפתיחה של "בלאדה לנאיבית" (יהונתן גפן/יצחק קלפטר)?
| |
נחמדות ספונטנית
למי שחיפש "מדינה אחת-מילים" והגיע לפוסט הקודם (כתוצאה ראשונה), אני מניח שכוונתו היתה למצוא את מלות השיר "ספירת מלאי" (מילים – יוסי בנאי, לחן – נעמי שמר) ובכן, הנה:
מדינה אחת, פעמיים ים
ואגם אחד וקדחת גם,
שמש אחת עגולה,
עם אחד חכם מלא סגולה,
כאב ראש אחד ושלוש גלולות
ושישה ימים ושבעה לילות.
אחד אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו
שבשמיים ובארץ.
עלייה גדולה מאלפיים שנות גולה,
שתי חופשות שנתיות ואחת רגילה.
יום של ניצחון, יום של מפלה,
רגע ביטחון, שלושים ימי מחלה.
טרומפלדור בגליל וקונצ'רטו לחליל
וחצי תריסר אלופים במיל'.
אחד אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו
שבשמיים ובארץ.
עם אחד עתיק, שני שרים בלי תיק,
הראשון עצוב, השני מצחיק,
ילדות אחת קשה, שנים של התשה
ומי שרוצה עצמאות - בבקשה.
מלחמות חמש, חטיבת חרמ"ש
וחייל אחד משחק שש בש.
אחד אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו
שבשמיים ובארץ.
חיילים שלושה עייפים במשלט,
ושבעים ילדים צוחקים במקלט.
שלושה אסירי ציון יצאו לחופשי,
אסיר עולם אחד בחודש השישי.
יום הילד, יום הפרח ויום השנה.
וגבעה עשרים וארבע עדין לא עונה.
אחד אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו
שבשמיים ובארץ.
מדינה אחת, פעמיים ים
ואגם אחד ודמעה אחת
וקדחת גם.
| |
סימני חיים
מסיבות כאלו ואחרות, לא כתבתי כאן שום דבר פרק זמן מכובד למדי. ולא שהיה יותר מדי מה לומר, אבל בכל זאת אני מוצא צורך משונה להתנצל על כך, אז הנה.
עכשיו, כשכן התיישבתי לכתוב, רציתי להעלות לאוויר הווירטואלי פוסט עמוק, שנון, חומר למחשבה, עמוס תובנות שונות עלי, על זולתי, על יחסי אנוש, על החיים, היקום וכל השאר.
הבעיה היא שאין לי שום דבר להגיד בתחום הזה.
אז משהו קטן שכן יש לי מה להגיד עליו – בעוד מעט יותר משבוע, בין 25 ל־28 באוגוסט, יתקיים פסטיבל ג'אז בים האדום. בדיוק באותו זמן, בין 26 ל־28, יתקיים [פסטיבל? אירוע? מופע? מפגע סביבתי?] ווליום כנרת. שני אירועים מוסיקליים בסדר גודל מכובד, בו זמנית, בקצותיה השונים של ארצנו הקטנטונת. כמה סמלי.
אז כמובן, בתחנת הרדיו החביבה עלי, 88FM, מדברים רק על פסטיבל הג'אז באילת. ובאופן מפתיע באותה מידה, בגלגל"ץ, תחנה לה נאלצתי להאזין לא מעט בזמן האחרון, לצערי, מדברים רק על ווליום כנרת. ההבדל המזוקק בין שני העולמות, בין שתי תפיסות עולם שונות לחלוטין.
על ההבדל בגיל הממוצא של משתתפי שני האירועים אין כל טעם לפצות פה. אבל רק ההבדל בדרכי הפרסום מציג הת ההבדל התהומי – בעוד ווליום כנרת מפורסם בכבדות בערוצי הטלוויזיה המסחריים [גם תענוג מפוקפק שאני נחשף אליו יתר על המידה בזמן האחרון], ואף ביתר שאת בגלגל"ץ, וממותג בלי כל בושה לכדי זהות מוחלטת עם חברה מסחרית – פסטיבל הג'אז באילת עובר מפה לאזון, בעזרת אזכורים מזדמנים באמצעי תקשורת שונים [ובפרט 88FM] ובכוח המסורת; ואף שמובן שלא ניתן להרים אירוע כזה ללא מקור מימון חיצוני – זה מסתפק בדף "נותני חסות" צנוע באתר הרשמי.
אין לי עכשיו לא את הזמן ולא את כוח הרצון הנדרשים כדי להכנס לעובי הקורה של פערי העולמות בין 88 לגלגל"ץ, אבל בעוד עשרה ימים אדבר ברגליים, ואטריח עצמי עד לקצההּ הדרומי של מדינת ישראל, ואוציא את מיטב המשכורת הצבאית שצברתי עד כה על מוסיקה טובה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
