היה לך אותי. אתה זה שנפרדת ממני. הפסדת אותי. אתה לא מבין בכלל כמה אהבתי אותך. אתה זה שגרמת לזה. אתה זה שגרמת לי לאהוב אותך כל כך ולחשוב שאתה אוהב אותי כל כך ולפנטז על מה נעשה עוד די הרבה זמן, שכשנהיה ביחד חודש. כולם כל הזמן אמרו לי כמה אתה אוהב אותי. זה נראה לי כל כך קבוע. לא משנה מה קורה, האהבה שלך שם ברקע, מחממת אותי. אז לא שמת עלי פעם אחת. אתה עדיין אוהב אותי. אז דחפתי אותך כי לא רציתי להצטרפת. אתה עדיין אוהב אותי...
הכל זאת הייתה אשליה? אמרת שירד לך ממני. איך היה יכול? אחרי שישה ימים בקושי? בהם בקושי עשינו משהו? ואחרי שאמרת לי כל כך הרבה פעמים ביומולדת של תומר כמה אתה אוהב אותי?! אז מה אם לא רציתי להצטרפת. אז מה אם אמרת שאבא שלך אמר עלי שאני לא משהו. אז מה אם יש לי נקודות חן. גרמת לי ליפול בפח ולחשוב שאתה אוהב אותי לא משנה מה. ואני החזרתי לך אותה כמות של אהבה. אני לא נגעלתי ממך למרות שהיית שיכור ומגעיל ומסריח והקאת. הדבר שאני הכי שונאת בעולם זה הקאות. ולא נגעלתי ממך. וכשחשבתי שהתעלפת?! אתה יודע באיזה לחץ הייתי? ליטפתי אתך ודיברתי אלייך ונלחצתי כל כך. ואתה רק עשית את עצמך? ולא התייחסת בכלל לכל הדיבורים שלי?! אחר כך באת לשבת לידי על הספה. חצי נשענת עלי וחצי לא. כבר אז התחיל לרדת לך ממני? למרות שבדרך הביתה חיבקתי ונישקתי אותי מלא. אבל לפני זה לקחת ממני את הסווטשירט שלי. זה בסדר שאני אקפא עם מכנסונים וחולצה קצרה אבל לך יהיה חם... מאוד ג'נטלמני. חיבקת אותי בערך באותה כמות שחיבקת את רון. מה זה אמור להביע? אני יודע שהנטיות המיניות שלך לא סגורות על עצמן, אבל אתה לא אמור להיות מסור אלי? למרות שאחרי שקמת מהספה תמיר בא ונשען עלי וליטף אותי. וביד השניה הוא כתב אסמס לחברה שלו על כמה שהוא אוהב אותה. ממש מקסים. ואחר כך תמיר הקים אותי לרקוד איתך. ואתה כל כך לא רצית. כאילו שאני רציתי. אבל לא הייתה לי התנגדות.
הייתי כזאת קלילה. לא כפיתי את עצמי עלייך אף פעם. לא נדחפתי ולא התעלקתי וסתם באתי וישבת עלייך או נישקתי אוך או כלום. הכל היה הדדי או שאתה יזמת את זה. לא רציתי להראות להוטה מדי. אבל אתה לא יכולת אפילו לסבול את המחשבה שלא הצטרפנו. שלחת את כל הילדים להכריח אותי להתנשק איתך! אתה יודע כמה מגעיל זה היה?! למה אני צריכה שתמיר זבורוף או גל ששון ישכנעו אותי לנשק אותך? זאת אמורה להיות החלטה שלי!
זה בכלל לא אמור להיות מאולץ כל כך! זה פשוט צריך לקרות! מה יש לכם?! לא יאומן, כל הבנים אותו דבר. כופים את הלשון המגעילה שלהם על בנות. למה לא יכולה להיות לי נשיקה נורמלית, הדדית, קסומה כזאת?! אני לא רוצה שזה יהיה מפגר כזה כמו בסרטים, שאני ארים את הרגל למעלה וכל האזור יהיה מלא נרות ומוזיקה רומנטית. אבל אפילו לא פאקינג יצאנו לשום מקום. למה אני אמורה להתמסר אלייך אחרי יחס מחורבן כזה? למה באמת עשיתי את זה? האהבה שלך אלי סינוורה אותי וגרמה לי לפול בפח ולהחזיר לך אותה כמות של אהבה. אבל כשזרקת אותי, אחרי בקושי שישה ימים, אמרת שלא אהבת אותי כמו שאני אהבתי אותך. זה אמור להיות הפוך! אתה זה שהשקעת ביומולדת שלי, עשית הפקה, הושבת אותי עלייך, רקדנו, התחבקנו מלא, הצטלמנו כל כך הרבה ותמונות כל כך מלאות אהבה. הייתי צריכה להגיד לך ישר כן. אולי אז לפחות היינו מצטרפתים בכיף. לפחות אולי היינו מחזיקים יותר משבוע. אבל אולי אז כבר היה נמאס לך יותר מוקדם.
חיבקת את כולן חוץ ממני. לא נתת לי להתקרב למיטת שיזוף היקרה שלך. נפנפת אותי בכזאת גסות. אתה זה שהתחלת עם הכל! אתה זה שאמרת לי כמה אתה אוהב אותי וכמה תחכה לי... זאת אשמתי שהדעה שלך משתנה כל שנייה? היית צריך סתם להרוס לי את הלב ככה??
אני צריכה את כל היועצי זוגיות האלה שידחפו? אתה לא יכול להגיד לי לבד? אתה לא יכול להראות לפחות קצת יותר אכפתיות? סתם גרמת לי להרוס את הקשר עם אחד הידידים היותר טובים שלי, וגם איתך. היית יכול לאהוב אותי ולהתאפק. אתה גם זה שניג'סתי שנהיה חברים. אבל בכלל לא רצית חברה. ולא היית בטוח. גרמת לי לבכות במשך שלושה ימים ברצף עם כל השטויות שלך. כל יום הייתי מבואסת מסיבה אחרת. גרמת לי להפרד מהחבר הראשון שלי שכל כך רציתי שזה יהיה הוא אחרי פחות מ- 24 שעות. וגרמת לי להרוס את הקשר איתו. כי אני הייתי צריכה להפרד ממנו. בגלל שאתה אהבת אותי. והקשר שלך והאהבה שלך הייתה חשובה לי. אבל אז חיכית ליומולדת וגם אז אמרתי שתחכה לי ובקושי חיכית. כל שנייה שאלת אותי מה עם זה ולא ידעתי כבר מה לענות. בסוף רק אמרת שאנחנו צריכים לדבר וזה בקושי קרה. פשוט אמרתי לך שאנחנו חברים וזהו. ואז כמובן גל ששון נדחפה ושאלה אם זה רשמי. ואמרה מזל טוב. כל הכבוד באמת. לעזאזל עם זה! עכשיו גם הידידות שלי איתך נהרסה. ואני כבר לא מרגישה שאתה מחבב אותי יותר מכולן. כי זה לא נכון. פאקינג נישקת את הפלאפון עם התמונה של שיר סיידוף עליו. אמרתי לי ביומולדת של תומר שאבא שלך אמר שאני לא משהו אבל אחרי שראה את הגוף אמר שאני כוסית. אמרת שאמרתם על תמונה של בר רפאלי שהיא כוסית אבל יש לה נמשים ואמרו לך שגם לי יש ואמרת שזה לא משנה כי אתה אוהב אותי. ואמרת לי את כל זה כשהיית שיכור. אב בכל זאת זכרת את זה יום אחרי. אז איך יכולת להרשות לעצמך להגיד את כל הדברים האלה עלי אם היית מודע שזה יוצא לך מהפה? מה זה הישירות המעליבה והמגעילה הזאת?! אז למרות כל הביקורת שיש לך עלי כל הזמן אתה אהבת אותי כל כך ואתה זה שגמרת את זה? קרעת לי את הלב! שברת אותו לרסיסים! הכנסת אותי לדיכי מתמשך! כבר שבועות! אמרת שתתחרט! אמרת שאתה בטוח. עכשיו אתה סתם מתרחק מני. נגעל ממני? נותן לי את היחס שאתה נותן לכלן. אפילו פחות. לכל אחת אתה סתם נותן נשיקה. אני צריכה להתחנן לאחת? אתה צריך להתרחק ממני כל כך? אתה אמרת לי שנשאר ידידים קרובים! בשניה שאמרת לי את זה עלו לי שוב כל הדמעות. אתה אמרת שתתחרט!!!!
אני בטווחה שיש הרבה ילדים שהיו מתחלפים איתך. טוב, אני חושבת שיש. מקווה שיש. הרבה אנשים שהיו אוהבים אותי באמת ולא רק היו נדלקים עלי והיה יורד להם ממני אחרי שניה. אבל רק אותך רציתי. ואני עדיין לא יכולה להתמסר לאף אחד. אני להפך, נגעלת מכולם. לא יכולה לראות יותר בנים שמתעניינים בי. אבל מחפשת אותם בכל זאת. מוחמאת אך דוחה אותם ונגעלת מהם. אני יודעת על שניים כאלה. אבל גם להם כבר בטח עבר ממני.
החיוך שלי כבר כבוי. בגללך. השיער שלי סתור. בגללך. אני פחות משקיעה עצמי. בגללך. פחות משקיעה במשפחה ובלימודים ובתופים ובהכל. בגללך.
הרסת לי את סוף השנה!
גרמת לי לרצות לעוף מעין כרם כבר!
מעכת אותי
דרסת אותי
הרגת אותי
שברת אותי.
עכשיו אני מסתכלת עלינו. חושבת מה היה קורה אם היינו נשארים חברים. ראיתי שנמאס לך ממני. חזיתי את זה. אבל עדיין הפתעת אותי. לא יאומן כמה מהר הלב מתאחה. הרסיסים מתחברים בחזרה. הכאב עובר. הרגש מתנדף. כמובן שהאכזבה המרה, ההרגשה הקשה והמציקה עדיין נשארת, אבל היא תחובה עמוק בקצה הראש.
וטוב שכך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
