 כינוי:
היו ימים כמעט אבדתי, היו ימים של אהבה. בן: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2008
אזכרה של סבתא, 22 שנים...
שלום סבתא,
אני כותב לך למרות שמעולם לא הכרנו, אני כותב לך בגלל שמעולם לא הכרנו.
רק רציתי להגיד לך, רק רציתי להכריז בפנייך, שנקמתי.
את הנקמה שלך, את הנקמה שלי, את הנקמה של כולכם, אני נקמתי.
הייתי בפולין, הייתי על אדמת הגיהנום, ואת היית איתי שם, אני יודע.
מעולם לא הכרנו, אבל את היית איתי שם.
סבתא, אני הנכד שלך שדרך על אדמת אושוויץ-בירקנאו,
אני הנכד היהודי שדמעותיו פגעו באדמה המקוללת ביותר בעולם, תוך גאווה בלתי ניתנת לתיאור,
אני היהודי שנכנס דרך שערי אושוויץ ויצא בחיים, יחד עם עוד 6 מיליונים, שלנצח יהיו איתי.
אני היהודי שבירך את זכרם של הקורבנות שוב ושוב.
אני היהודי שהניף את דגל מדינת ישראל, מדינת היהודים, גבוה לשמיים, ובכה.
ולי כאב הגוף, וכאבה גם הנשמה.
ואני הייתי שם, ביחד איתך סבתא, והלכנו שנינו, על אותה אדמת מוות והרס.
אני הייתי, ואת חיזקת אותי שם, ובכל זאת בכיתי.
בכיתי, והדמעות לא הפסיקו לרדת,
אבל לא הייתי עצוב סבתא,הייתי שמח.
זה היה הרגע המאושר בחיים שלי.
הייתי מאושר בשבילך סבתא, כי זאת הנקמה שלך.
וחייכתי, ולא הייתי לבד סבתא, חייכו איתי עוד יהודים.
וצעקנו ביחד, גבוה לשמיים, שאנחנו ההוכחה.
אנחנו הנקמה, ואנחנו ההוכחה,
הדמעות שלנו יחלחלו לתוך האדמה,
ישטפו את כל הגיהנום שהיא סבלה,
ויראו לעולם, שלא אבדה התקווה.
שלום סבתא,
אני כותב לך בגלל שמעולם לא הכרנו.
רק רציתי להגיד לך, רק רציתי להכריז בפנייך, שאת איתי.
רציתי להגיד שאת איתי, ואני יודע שלעולם לא תעזבי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
