מדפדפת בספר האהוב עלי,פותחת בדיוק בעמוד עם הציטוט שאני הכי אוהבת,מתחילה לקרוא את הציטוט בלי התחלה ובלי סוף..ממשיכה הלאה עד לסוף הפרק,טורקת את הספר. אךך,כמה שאני אוהבת את הציטוט הזה,כמה שהוא כל פעם מחדש מרים אותי.
פותחת את הבירה ולוקחת שלוק ארוך,מהרהרת לעצמי בראש על איזה מזל ששמתי את הבירה במקרר לפניכן ושהיא לא חמה.
משתוקקת להדליק סיגריה כמו ההרגל שאימצתי לעצמי כשאני שותה את הבירה שלי,אבל לא! אני אתאפק..
אני מסתכלת מחוץ למרפסת,איך זה שבשעה כזאת מאוחרת אנשים עוד מסתובבים ככה בלילה ואז אני קולטת מישהו מדליק סיגריה, לא!את יכולה בלי החרא הזה!! חלאס!!
בוחנת אחד אחד שעובר...את ההליכה של הזקן המוזר,את ההליכה של האשה השמנה שתמיד באותה שעה יורדת מהאוטובוס לכיוון הבית שלה ברחוב ממול,את הקבוצות האלה של הנערים שעוברים באמצע הלילה,עושים לי קצת רעש באוזניים וממשיכים ועוד כל מני טיפוסים וכלבים שעוברים ברחוב כשאני משקיפה במרפסת.
כמה כבר אני יכולה לשבת פה במרפסת,כמו כל ערב ולהשקיף על אנשים שמתקדמים לכיוון כלשהו?
ואני פה..במרפסת שלי,עם בירה שלי והחלומות שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
