היי,
אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל, אני גם לא יודעת איך לכתוב, מה לכתוב ואיך לנסח.
לא עדכנתי בבלוג הזה כבר יותר משנה,
בכלל לא הייתי בישרא בלוג , אפילו לא נכנסתי להסתכל,
לא נכנסתי למחשב למטרות כאלה כבר המון זמן.
היו לי חיים אחרים, חיים של לימודים ובילויים עם חברות , חיים אמיתיים של ילדה בגילי.
כל החיים הייתי בסדר, יודעים מה , אפילו לא בסדר, הרבה יותר מזה.
אני בכוונה לא מפרטת עכשיו, כי רק חזרתי לבלוג. אבל האמת שמעכשיו הוא הולך להיות החבר הכי טוב שלי, ועכשיו באמת יש לי סיבות.
אני יודעת שאי אפשר להבין אותי עכשיו, ואני גם לא רוצה שיבינו אותי , לפחות היום.
עברתי המון כל התקופה הזאת, ואפשר להגדיר את זה במילים אחרות -
כתקופה של דיכאון. אבל דיכאון אמיתי.
כזה חזק שמוחק את הבן אדם שאתה, את מה שאתה אוהב, את איך שאתה ומשנה אותך לגמרי.
ואז אתה יכול לבחור בכמה דרכים.
ואני רוצה לבחור בדרך שתביא אותי להיות מישהי אחרת, מישהי שהמחשבות שלה וכל מה שבראש שלה תואם למציאות ושזה יראה מבפנים ומבחוץ, מישהי באמת מאושרת שמגשימה כל צעד ומטרה.
בוא נגיד שכל ה - 4 חודשים האלה של השנה החדשה בבית ספר לא למדתי ממש .
אומנם אחרי תקופה מסוימת זה הפך להיות באישור
כי המצב הנפשי שלי היה מאוד קשה. לפחות אני רואה את זה ככה לדעתי,
כי תמיד הכול היה אצלי 'מושלם' או הכי קרוב לזה שאפשר.
ואני חייבת להתחיל חיים חדשים, בעצם כי אין לי שום ברירה אחרת ,
זה חיים לא פשוטים זה חיים של הילחמות על כל דבר קטן.
אני לומדת בכיתה יא' וכרגע המטרה העיקרית שלי היא לעבור את כל הבגרויות שלי בשלום.
ועכשיו מתחילה באמת שנה לועזית חדשה 2012. כל החיים היו לי שאיפות חלומות שאת רובם לא ממש השגתי ,
אבל שנת 2011 הייתה סוג של חלום בשבילי , כלומר רובה כי הרגשתי שאני באמת אני.
אני יודעת שהכול מבולבל ואי אפשר להבין כלום, אבל זה ההתחלה אולי אעדכן בעוד כמה שעות.
את הכותרת הנוכחית לבלוג אני עשיתי ממזמן מזמן.
אני יודעת שאני מסיימת ככה בלי להסביר הרבה אבל זה רק לבנתיים ...