קוראים לה ניקול... אבל אני קורא לה ניקי.. =)
היא כל כך חמודה. ילדה בת 16... מדהימה! מצטיינת בכיתה שלה! כל המבחנים שלה מוחזרים עם ציון מעל 90! מטר שישים וחמש, שיער חום גולש, עיניים כחולות, איזו ילדה מדהימה...
לי, אין לי כל כך שם... נולדתי לתוך ניקי. לא.. אני לא התינוק שלה.. אני משהו אחר... לא ממש מודע..
נראה לי שהתפקיד שלי הוא פשוט לעזור לה.
אני בתוכה מאז שאני זוכר את עצמי. מאז שהיא זוכרת את עצמה..
כל החיים ליוויתי אותה. מהבכי והצחוק הראשון, מהצעדים המהוססים שהיא לראשונה עשתה, עד עכשיו! והיה לי ממש כיף איתה... לפעמים אני מקבל יחס, לפעמים לא, ממש כמו חבר!
אני זוכר שאמרתי לה פעם לא לצאת לטיול.. כי איכשהו ידעתי שמשהו לא בסדר... אז עשיתי לה כאב בטן! חחחח כן.. זה היה קצת זדוני.. ולא ממש יפה מצידי. אבל בסוף זה השתלם... כי מסתבר שמשה מהכיתה היה ממש חולה.. והוא הדביק את כל הכיתה בשחפת... \= לא נעים...
היתה גם פעם אחת שאמרתי לה לא לצאת עם חברות שלה.. כי לא ממש בא לי.. אבל היא התעלמה ממני. ובסוף היא ממש נהנתה... והיא ממש לא הבינה מה רציתי ממנה... גם אני לא...
אני זוכר את היום שבו מירי "מלכת הכיתה" (יואו איך אני שונא אותה!! שחצנית כזאת...) צחקה עליה לפני כולם.. "תראו את ניקול!! איזה שמנה היא!! ניקול השמנה! ניקול השמנה!!" וכל הילדים בכיתה חזרו אחריה. אחרי הכל.. היא מלכת הכיתה..
אמרתי לה - ניקול... ניקי שלי.. את ממש לא שמנה! את בדיוק בגזרה הנכונה! את נראית מצוין! תראי את איציק! הוא מת עלייך! -
אבל היא לא הקשיבה לי...
כבר יומיים שהיא לא אוכלת... \=.. וגם אני רעב...
ואני צועק לה - ניקול!! תפסיקי עם השטויות! תאכלי משהו! -
אבל היא בשלה... היא לא שומעת... שותה כוס מים פעם בשעתיים...
עברו עוד חמישה ימים... אני רוצה לבכות אבל אין לי דמעות... אולי זה בגלל שהיא לא מכניסה לגוף שלה שומדבר חוץ ממים פעם בשעתיים...
- אמא! אבא! - אני צועק וזועק! אולי הם ישמעו אותי..
אבל לא.. הם לא רואים שניקי שלהם כבר לא אוכלת... כל היום מסתגרת בחדר. יושבת ובוכה ואומרת "אני כל כך שמנה"... ואני מנסה שוב. אני לא מתייאש! אחרי הכל, זה התפקיד שלי. - ניקי שלי.. את לא שמנה! בואי נלך לאכול!! -
פתאום אני שומע את אמא של ניקי קוראת לה "ניקול חמודה! בואי. ארוחת שבת!"
איזה יופי! סוף סוף הם ישימו לב!
מתיישבים לשולחן! אני כבר מת מרעב! כבר שבוע שלא אכלנו!
ניקול לוקחת לעצמה שבעה גרגירי אפונה וכוס מים...
"ניקולי??" אני שומע את אבא.. "למה את לא אוכלת?"
סוף סוף! מישהו שם לב! עכשיו יפסיק כל הטירוף הזה!
"אכלתי לפני שעה אצל מירי"...
מה???? גם היא משקרת לעצמה, גם להורים שלה ועוד אומרת שהיא אכלה אצל מירי? השדה הזאת? בגללה הכל התחיל!"
- ניקי שלי... את לא יכולה להמשיך ככה... את רעבה!! -
ניקי משתיקה אותי במכה לבטן, לוקחת אפונה אפונה לועסת ושותה כוס של מים..
אני לא יכול יותר... כבר שבועיים שאני חי על שבעה גרגירי אפונה, מלפפון וכוס של מים בכל שעתיים...
- ניקול!!! אני מתחנן! תפסיקי עם זה.. את לא רואה מה קורה לך? את כבר לא יפה כמו פעם! הצלעות שלך בולטות... ירדת במשקל!! הפנים שלך הצטמקו והן נראות כמו שלד! כבר חודש וחצי שאת כמעט לא אוכלת! אפילו איציק בא לבקר אותך ואמר לך שזה לא נכון! את לא שמנה! את חייבת לאכול!! -
אבל היא בשלה... ממשיכה עם הצום... והכל בגלל המירי הזאת...
אבא ואמא שמו לב שמשהו לא בסדר... הם לא טיפשים.. סוף סוף אני לא לבד...
כשניסינו לדבר איתה, שלושתינו, (אולי הפעם היא תקשיב לי...) היא ברחה לחדר וצעקה שאנחנו לא מבינים...
אנחנו לא מבינים?? בטח שאני מבין! אני יודע ממה הכל התחיל! ממירי "מלכת הכיתה" שבטיול השנתי לא הפסיקה לאכול שוקולדים (כי כולם חייבים לכבד את מלכת הכיתה) אז היא מצאה קורבן להתעלל בו.. להוציא עליו את הכעס שלה כלפיי עצמה...
- למה את לא שומעת לי ניקול...?
את כבר בפעם השלישית במוסד... מחוברת לזונדה...
נראה לך שזה כיף? אני יודע שלא! לא את ולא אני אוהבים את החומרים האלה... בואי נחזור הביתה... בואי נתחיל מההתחלה! -
ניקי שלי.. היית 45 קילו בתחילת כיתה י'.. היום.. לאחר כארבעה חודשים את שוקלת בקושי 20 קילוגרם... אם תמשיכי ככה אני איאלץ לעזוב... כי לא יישאר לי גוף להישאר בתוכו...
ניקי שלי מתה מתת תזונה חמורה.. אליה הגיעה בצום כמעט מוחלט של חמישה חודשים ושלושה ימים...
ואני.. נכשלתי... נכשלתי בתפקידי לשמור עליה...
במהלך חמשת החודשים האלה מירי כבר לא היתה מלכת הכיתה.. היא השמינה כל כך עד שהכתר עבר לאסנת.. חברתה הטובה של ניקול...
אני עובר עכשיו לילד אחר... או אולי ילדה.. תלוי מה יגידו לי..
אני רק מקווה שאת הטעות הזאת אני לא איאלץ לעבור שוב.. ואם כן.. אולי אצליח למנוע אותה...
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנאור משוחרר ס
http://www.mekusharim.co.il/News/ViewArticle.aspx?ArticleID=148436
בבלוג זה
בכל הבלוגים
