מחשבות. המון מחשבות.

לפני קצת יותר משבוע גיליתי שחבר שלי שכב עם חברה שלי בזמן שהיינו ביחד, הכניס אותה להריון, ולא טרח לספר לי. עד לפני קצת יותר משבוע, הייתי בטוח שהילד שלי. אני די בטוח שזה מובן שזה קצת ערער את הביטחון העצמי שלי, בנוסף את האימון שאני נותן באנשים. באופן (די) נואש בחיפוש אחר קצת תשומת לב, החלטתי לשלוח הודעה לחברה שהייתה לי פעם, לראות אם זה באמת אני שכזה נורא, או שאולי אני לא עשיתי משהו שלא היה בסדר.

אנחנו לא מדברים יותר, לצערי, אבל הסברתי לה שאני רק צריך לשמוע משהו חיובי ושאלתי "לא הייתי חבר כזה רע, נכון?" או משהו בסגנון.

אמנם לקח לה ארבעה ימים לענות, אבל בכל זאת. מה שהיא אמרה מאוד עזר לי להרגיש יותר טוב.

היא אמרה "בשביל לענות לשאלה שלך, אני חושבת שהיית חבר ממש טוב :-)"

הייתי צריך לסיים את השיחה שם. קיבלתי את החיזוק החיובי שרציתי, והייתי צריך לעצור שם, אבל היא שאלה "מה זה שמכביד עליך?" ועניתי. משם זה התפתח קצת לשיחה, וניסיתי לשמור על זה קצר, ולא להתלהב יותר מדי, אבל קשה. בסוף השיחה הסתיימה ועכשיו היא ואני נחזור לשתיקה שלנו.

אני מניח שזה לטובה שאנחנו לא מדברים יותר, או לפחות ככה אני אומר לעצמי, אבל בשבילי היא עדיין מישהי מיוחדת שאני לא יכול לשכוח ועברו כבר 3 שנים מאז. אז אחרי שדיברנו קצת חשבתי שנחזור לדבר שוב, או שאולי לפחות זה יחזיק קצת יותר מאשר השיחה הקצרה הזו, אבל זה לא היה.

עכשיו במקום קצת חיזוק ידידותי שהייתי צריך, וקיבלתי, התפתחה שיחה ועכשיו קיבלתי דחייה נוספת. אני מניח שזה מה שקורה למי שחמדן.

אני מרגיש שאני צריך להגיד על זה עוד משהו, אבל אין לי ממש מה להוסיף. רק הייתי רוצה שהשיחה שלי ושל שרה לא הייתה מפסיקה איפה שהיא הפסיקה. היו לי עוד דברים להגיד...

חזרה לשקט אני מניח...

"כן זה לא כיף שמשקרים לך"

"הממ זה משהו שאף אחד לא צריך לעבור, לעולם. אני לא יכולה לתאר לעצמי איך אתה מרגיש, אבל אתה תתגבר על זה ואתה עדיין שווה משהו"

(תרגום מהיר)

היא אמרה את זה אחרי שאמרתי לה שאני מרגיש worthless.