מחשבות. המון מחשבות.

אם האפשרות הייתה קיימת, לחזור לאקסית המיתולוגית, אותה אחת שמזה שנים לא עוזבת את המחשבות, האם היה שווה לקחת את ההזדמנות הזאת?

אני קצת זז מהר עם המחשבות. זו אולי בכלל לא אפשרות.

לפני שבוע נפגשנו שוב, הסברתי לה שכבר הרבה זמן אני לא מפסיק לחשוב עליה ושרציתי לראות אותה, על מנת לראות שהיא בעצם "לא כל זה" כמו שאומרים.

טעיתי. היא "כל זה" ואפילו יותר. כל כך יפה, שאני אפילו לא יכול לתאר (כן, אני מודע לזה שזה בעיניי המתבונן ועיניין של טעם והכל. אני מתאר את זה איך שאני ראיתי את זה). לא יכלתי להפסיק להסתכל עליה, וכל כך רציתי להתקרב, לתפוס אותה, לגעת בידיים שלה שוב, אבל לא... זו לא הייהת המטרה של הפגישה הזו. לפני שלוש שנים וארבעה חודשים נפרדנו בגלל שהיא מאמינה באלוהים, ואני לא. אני חושב שבשלוש שנים האחרונות אני הקדשתי יותר זמן לדבר נגד אלוהים, מאשר אנשים מאמינים מקדישים לדבר לזכותו.

הייתה לי חברה מאז, ואפילו שהרגשתי אהבה, האקסית המיתולוגית תמיד הייתה שם, במחשבות, ועכשיו אני חושב רק "מה יקרה פעם הבאה?" עוד פעם אני אמצע לי מישהי נחמדה ואחשוב על מישהי אחרת (גם אם זה רק מדי פעם)?

חשבתי לנסות להסביר לאותה אקסית מיתולוגית שאני מוכן לנסות הכל בשבילה, להשמר מסקס אם צריך, ללכת לכנסייה כל שבוע איתה, ולדבר איתה על אלוהים כל יום, כל אלה הייתי מוכן לעשות גם אז, אבל זה אף פעם לא עלה ממש בתור נושא. אם הייתי יודע שזו הייתה הבעיה, הייתי מנסה יותר.

אולי מערכת יחסים כזו לא תתאים לי, אבל אני לא אדע עד שאני לא אנסה, נכון..?

נכון?