הבלוג האולימפי

שלום לכם ספורטאי הכורסאות (במקרה הטוב) ולכם שלא טורחים לעשות ספורט בכלל (במקרה הרע).

אפנה מיד לנושא ואומר בגאווה שאני עוסק בספורט אולימפי לכל דבר ועניין באופן חצי חובבני וחצי מקצועי – הקשתות (חץ וקשת)

אהייה צנוע ואומר שברשותי תארים לא מבוטלים בענף בקטגוריית ריקרב ((recurve הנוער והמבוגרים.

אני יודע שעכשיו רבים מכם מרימים גבה ומעקמים את האף למשמע הידיעה המוזרה הזו, אבל כן יש אנשים שמקדישים זמן מה מחייהם כדי להתאמן ולהתחרות בחץ וקשת.

זהן ספורט מורכב, טכני, דורש עצבי ברזל וסבלנות אין קץ,זהו ספורט שקט ומרגיע - אפשר להגיע דרכו להגשמה עצמית (זן וכו'..).

הספורט מאוד מלמד את היורה על עצמו ועל היכולות הגופניות והנפשיות שלו.

כנגזרת לכמות הקשתים הקטנה בארץ (כמאה וחמישים קשתים פעילים) יש תחושה של ספורט מאוד קטן ואינטימי. הקשתות מתאימה לשני המינים (אני ממליץ החל מגיל 11-12).

לגבי התוצאות, אהייה כן ואגיד שהן אכן מאחרות לבוא... כדי להגיע לתוצאות טובות (כמעט ואין מושלם) יש להתאמן מספר שנים לפחות.

התיאוריה פשוטה: יש לך קשת. יש לך חץ. ויש מטרה במרחק כלשהו ממך. וכמובן, צריך לפגוע באמצע.

הביצוע המעשי הרבה יותר מורכב: הירי עצמו דורש יכולת ריכוז וקורדינציה, בנוסף ליציבות כללית, רגיעה וטיפה של כח. זה הספורט על רגל אחת.

אעזוב את השימוש של הקשת ככלי מלחמה בעבר ואת ל"ג בעומר ואתמקד בענף כענף אולימפי.

בלי יותר מדי תסביכים ענף הקשתות הינו ענף אולימפי החל משנת 1930 באופן קבוע בעקבות הקמת FITA  (ההתאחדות הבינלאומית לקשתות) שקבעה חוקים בינלאומיים לקשתות, אבל הספורט דשדש בעקבות טכנולוגיה מימי הבניניים (קשתות עץ) ושלל תירוצים אחרים. החל מאולימפיאדת מינכן 72' הקשתות החלה את דרכה באופן שמוכר לנו כיום עם קשתות מודרניות (חומרים חדישים יותר כמו סגסוגות של מתכות, שילוב של עץ וסיבי זכוכית). החוקים השתנו כמה וכמה פעמים במהלך השנים עד שנת '92 שבה גובשו חוקים מוסכמים בינלאומיים ועל ההחלטה שכל יצרן קשתות יחוייב לייצר קשתות עם  "international fitting limbsמשמע: חיבור אוניברסלי בין גוף הקשת לכנפיים (נגיע להסברים טכנים\מכאנים בהמשך) כדי ליצור אחידות בספורט ולמנוע רמאויות כאלו ואחרות.

הספורט הנפלא הזה מחולק ע"פ עונות השנה: בחורף, (למועדונים שיש את האפשרות הזאת) יורים בתוך אולם סגור למרחק של 18 מ'. המטרה נראת כרמזור (שלוש מטרות נפרדות במאונך) כדי למנוע פגיעה של חץ בחץ והריסתו. יורים שלושה חצים ב"סט" כפול עשרה "סטים" משמע: שלושים חצים– ניקוד מקסימלי, 300 נק'.. כל "סט" מוקצב בזמן של 120 שניות.

בקיץ, יורים למרחקים מגוונים יותר: החל מ- 30 מ' 50, 60 (לנשים ונוער עד גיל 19), 70 ועד 90 מ'.

ישנם סוגים שונים של סבבי ירי. הראשון, הנקרא בשפת הקשתים "פיטא" (כמו ההתאחדות הבין לאומית) יורים בשני ימי תחרות: ביום הראשון למרחקים 90-70 מ' (גברים). נשים ונוער יורים 70-60 מ'. יורים שישה "סטים" של שישה חצים. ניקוד מקסימלי לטווח 360 נק' כל סט מוקצב בזמן של 4 דק'.

ביום השני יורים לטווחים הקצרים יותר גם הנשים והנוער וגם הגברים ביחד לטווחים של 50-30 מ'. בטווחים אלו יורים 3 חצים ב"סט" כפול 12 סטים, ניקוד מקסימלי לטווח 360 נק'. כל "סט" מוקצב בזמן של 120 שניות.

זהו סבב תחרות אישי ללא שיטת גמר ב"נוק-אווט", משמע: מחברים את התוצאות מכל הטווחים והם הניקוד הסופי. אין "זכיה" בטווח בודד. הקשת שירה את סכ"ה הנקודות הגבוהה ביותר בכל הטווחים הוא המנצח.

יש סבב תחרות שונה, הנקרא בשפת הקשתים "פעמיים 70". (להחזיק חזק, הסבר מסובח במקצת) במוקדמות, הקשתים יורים ביום אחד שני מקצים, בכל אחד מהמקצים שישה סטים של שישה חצים. לכל סט של שישיה חצים מוקצב זמן של 4 דק' והניקוד המקסימלי 360 נק'. כאמור- יורים שני סבבים, ניקוד מקסימלי 720 נק'.

לאחר סיום המוקדמות, (ע"פ מספר הקשתים המשתתפים בתחרות) יש סבב "נוק-אווט" בהצלבה החל משמינית גמר (16 קשתים): הקשת שסיים את המוקדמות בניקוד הכללי הגבוהה ביותר (המדורג ראשון) יתחרה בשמינית הגמר בקשת שדורג במקום ה-16, בשיטת ההצלבה המקום השני כנגד המקום ה-15 וכו'...בשיוויון, יש שובר שיוויון ע"פ חץ נוסף.

בנוק-אווט יורים ארבעה סטים של שישה חצים, כל סט גם הוא מוקצב ב4 דק'. ניקוד מקסימלי 120 נק'. הקשת שירה תוצאה גבוהה יותר מעפיל לשלב הבא.

שיטת ההצלבה פועלת עד הגמר. הגמר מתנהל באופן זהה.

חבל להסתבך בהסברים על שוויון מי שרוצה שיפנה אלי ויקבל הסבר מנומק יותר...

עד כאן הדברים היבשים על הספורט.

ענף הקשתות בישראל פעיל כמעט שני עשורים (עם העליה מברית המועצות) ופועלים בו כמה מועדונים מרכזיים: בתי-הלוחם של נכי צה"ל למיניהם, במרכז הארץ פועלים שלושה מועדונים גדולים – גבעתיים, ראשל"צ ומודיעין.

באזור הדרום פועל מועדון בערד ובצפון בחיפה.

קיימים הרבה מקומות בילוי שמחזיקים קשתות פשוטות כאטרקציה נחמדה למבקרים, כל יוזמה מבורכת מבחינתי, אך שימוש לא נכון בציוד יכול ליצור פגיעות פיזיות בגוף היורה, וחס וחלילה בתאונה שיכולה במקרה הטוב להסתיים בפציעה לא נעימה, שלא נדבר על מוות במקרה הרע בשל בטיחות לקויה. אז למען הסר צל של ספק, מי שרוצה לקבל חוויה מקצועית וכיפית באחת מוזמן לאחד מהמועדונים שצוינו להלן ויוכל לקבל את מלוא התנאים יחד עם בטיחות מקסימלית, ובאמת לטעום מהספורט הכל כך מיוחד הזה במפגש ניסיון חינם-מן-כסף.

מי שבאמת מתאהב בספורט הזה וחושב על המשך בתחום (אחרי תשלום דמי חברות במועדון וביטוח) מקבל מהמועדון ציוד כולל שמאפשר לו להתאמן באופן מלא, ולכן אין צורך בהוצאה כספית כבדה כדי לרכוש ציוד חובבני.

המועדונים בארץ מתפקדים לא פחות טוב כמועדון חברתי בנוסף על האימון עצמו. שלל אנשים מכל שכבות האוכלוסיה, מכל העדות והצבעים מגיעים למועדונים כדי להנות מהירי עצמו ומהחברה הסובבת. יש אווירה מאוד חמה ומקבלת בין חברי המועדון, ישנה גם חברות לא פחות טובה בין חברי מועדונים שונים בארץ!!

אין ספק שאימון הקשתות גורם ל"ניתוק" מהסביבה היום יומית שלנו: מקבלים חופש מהעבודה, משפחה, סביבה רועשת וכל הדברים שבא לנו להוציא מהראש לכמה שעות ביום.

ההרגשה בסוף האימון טובה מאוד, גם אם לא פגענו הכי טוב וקצת כואב הגוף, הנפש בריאה... הסביבה השקטה של המועדון, ההומור והחברות בין הקשתים היא מיוחדת במינה, יש אינטראקציה בין גברים ונשים בקשת גילאים רחבה מאוד (החל מבני נוער בני 14-18 ועד פנסיונירים בני 60 +) תוך כדי נושאי שיחה אין סופיים והומור פנימי מאוד שנון ומצחיק.

אין ספק שמועדוני הקשתות מהווים משפחה מאוד נחמדה ואלטרנטיבית להרבה אנשים.. תראו איך שהספורט יכול לקרב בין אנשים.

עכשיו, למה אין קשתים ישראלים באולימפיאדה אתם שואלים? הינה התשובה:

כואב להודות בזה, אנחנו לא מספיק טובים. בארץ כיום יש מספר קשתים שנספר על יד אחת (אולי טיפה יותר) שמשתווים לרמה בין לאומית. ויש הרבה מכשולים שהם נדרשים לעבור כדי להתקבל לסגל האולימפי.

"היחידה לספורט הישגי משמשת כזרוע המקצועית של הוועד האולימפי בשיתוף עם מינהל הספורט. היחידה מטפלת בשיתוף עם האיגודים ב- 100 ספורטאים בממוצע, המחולקים לסגלים: יהלום, זהב, בכיר, נוער מיוחד ועתודה. הכניסה לסגלים היא באמצעות קריטריונים מסודרים המפורסמים בכל שנה ומחייבים הישגים באליפויות בינלאומיות, ביניהן אליפות אירופה ועולם, טורנירים ברמת סופר A ו- A, שנבדקו ואושרו על ידי היחידה לספורט הישגי."

בארץ יש כמה בעיות מרכזיות בספורט המונעות התקדמות לרמה בין לאומית: חוסר במאמנים – בכל מועדון יש מאמן אחד במקרה הטוב (יש מאמנים העובדים בשני מועדונים במקביל)

כך שתוכנית אימונים אישית והתקדמות מרשימה מושגת רק לאחר זמן ארוך. כאשר יהייו מאמנים נוספים, העומס על המאמן יופחת וכל קשת יקבל זמן אימון אישי ארוך יותר, דבר שיוביל לעליה באיכות האימון וביעילותו.

איגוד – כיום, איגוד הקשתות נמצא בשלב ביניים שלי באופן אישי הוא לא ברור, בשורה התחתונה האיגוד לא פעיל. (זהו נושא כאוב בקרב הספורטאים, מעין פצע פתוח שכזה..)

כאשר האיגוד לא פעיל, יש בעיות רבות מבחינת רשם העמותות וקבלת מימון ממשלתי. בשורה התחתונה, ללא איגוד הספורט בעצם לא קיים\מוכר באופן פורמאלי, דבר שמקשה על השגת תשומת לב מצד הוועד האולימפי שישלח משלחות ישראליות לתחרויות בין לאומיות כדי לקבל את הקריטריונים.  

מימון\תיקצוב – כשאין הכרה פורמאלית בענף המדינה לא ממנת את הענף ולכן הספורט לא יכול להתפתח ללא מימון ממשלתי! ציוד חדש\מלאי\חלפים וכו' למועדונים נרכש מכספם של חברי המועדון (דמי חבר חודשיים) בלבד, אין מימון ממשלתי בכלל! דבר המקשה מאוד על ניהול מועדון שיכול "לנשום". כל פרט שחסר לקשת יחיד צריך להירכש על-ידו באופן ספציפי, המועדון לא יכול לספק לו את הציוד הנ"ל.

יש לציין שיש עיריות שכן משתפות פעילות עם הענף וכן מתקצבות את הספורט בסכומים כאלה ואחרים, וכן יוצאת משלחת של המועדון פעם בשנה כדי להתחרות בחו"ל בסבסוד העירייה.

אלו התירוצים על קצה המזלג למה אין קשתים ישראלים באולימפיאדה. אולי כאשר חלק מן הבעיות שצוינו להעיל יפתרו, נוכן להרים את הראש באולימפיאדת לונדון 2012 או בזאת שאחריה ונציץ על דגל ישראל שיתנפנף ברוח במגרש הקשתות ונוכל כל עם ישראל להחזיק אצבעות לקשת ישראלי שבטח יהייה אלמוני מוחלט למדינה שלמה , להחזיק אצבעות שגם הוא אולי יעמוד על הפודיום והתקווה שלנו תנצח!

לסיום אני רוצה לגעת בנושא קצת יותר עצוב. שני אנשים שהקדישו את חייהם לפיתוח הקשתות בארץ הקודש ונכנעו אחרי מאבק ממושך למחלת הסרטן.

(בבקשה הקדישו 5 דק' מזמנכם לאדם המיוחד הזה ותקראו את הכתבה המצורפת בקישור)

ג'ון מאיירס ז"ל, מייסד מועדון קשתי מודיעין. עלה מבריטנה לארץ. בחור כארז משכמו ומעלה. בתור נער מתבגר בן 14 החלתי את דרכי השניה (אחרי פרישה של שנה מהספורט) אצלו במועדון, אדם באמצע שנות ה-50 לחייו, צעיר בנפשו עם מקטרת ביד וחיוך אופייני במבטא בריטי קל. הוא הכניס אותי למועדון הצעיר, כאורח כבוד. כל אחד בשביל ג'ון היה מלך העולם.

הוא דאג להפוך את העולם כדי שנוכל להמשיך ולהתקדם בספורט וזה כלל הזמנות ציוד באופן מיוחד עבורנו ממועדונים אחרים ועד הוצאות כספיות מכיסו הפרטי.

זכיתי להכיר את ג'ון רק שנתיים וכמה חודשים...הוא האיש שהחזיק אותי בקשתות בכל מחיר. את חזונו אני מגשים עד היום ונשאתי תארים רבים בשמו למענו ולמען המועדון.

בגיל 57 ג'ון נפטר ממחלת הסרטן, איש משפחה חם ואוהב שהשאיר מאחוריו את אוהביו הרבים.

כיום המועדון נקרא "מועדון קשתי מודיעין על שם ג'ון מאיירס". המועדון פועל באיזור התעשיה "שילת" במודיעין. המועדון עובר שינויים והופך למועדון מתקדם ומקצועי יותר.

לא הכרתי את ירון באופן "אישי" יותר מאשר לחיצות ידים ו"שלום שלום" פה ושם. כשהייתי בן 10-11 הייה לי מדריך בקיבוץ שהכיר אותו מעבודתו בווינגייט וככה למדתי להכיר אותו יותר ויותר, הוא הייה אדם שקט ומקצועי שאהב את הספורט ואת החיים. אין לי חוות דעת על התנהלותו בספורט כי לא הכרתי אותו מספיק אך כיום נשארו רק סיפורים...

ירון קולסניק ז"ל נחשב לעילוי בתחום החץ וקשת והיה אחד הפעילים הבכירים באיגוד החץ וקשת...הוא השתייך לצמרת העולמית בענף החץ וקשת והחזיק בכל תשעת שיאי ישראל האינדיבידואליים והשתייך דרך קבע לנבחרת ישראל (שאותה אימן בין 2004 ל-2006). קולסניק, יליד אוקראינה, היה ספורטאי מוערך ביותר ותרם לפיתוח הענף בשני העשורים האחרונים. הוא היה ספורטאי בכיר בירי בחץ וקשת ואלוף ישראל בכל השנים שבהן התחרה. במשך תקופה ארוכה היה קולסניק מדורג 33 בעולם, זכה באליפות האוניברסיאדה בפאריס ולאחר מכן הגיע למקום השלישי במסגרת אותה תחרות בטיוואן. הוא עבד גם כמאמן בשיקום נכים בבית הלוחם בירושלים באמצעות קשתות.

בגיל 35 נכנע ירון קולסניק למחלת הסרטן, השאיר מאחוריו אישה צעירה ותינוקת קטנה, ומועדון שלם כואב.

מעובד מתוך "מאמרים".

הסברים טכניים:

זאת קשת ריקרב אולימפית מודרנית: הספציפית הזאת - גוף אלומיניום תעופתי (חריטת מחשב שלושה צירים), כנפיים בטכנולוגיה מתקדמת, שכבות קרבון וקצף פולימרי (foam) מחוברת בשרף אפוקסי.

זאת המחשה של גוף קשת מודרני מאוד בצילום רנטגן- שלד קרבון (סיבי פחמן) עטוף באלומיניום - הטכנולוגיה הזאת סודית כמו המתכון של קוקה קולה לערך...

המחשה של זוג כנפיים (limbs) מודרניות, שכבות של קרבון וקצף קבלאר (סוג של פולימר) החומר שממנו עשויים אפודי מגן. השכבות גם הן מחוברות בשרף אפוקסי.

(אני) יורה בקשת ריקרב "קומפלט"

מטרת "רמזור" למרחק 18 מ'

This 3 spot vertical face has become the face of choice for organisers of FITA 18m events as it prevents damage to competitor's arrows and prolongs the lifespan of indoor target bosses.

Features only the 10-6 point scoring zones with inner gold X ring.

Size: 22cm width x 68cm height (approx)