לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג האולימפי


הבלוג הוקם כדי לסקר את המשחקים האולימפיים בביג'ין. למרות ההתנגדות למשטר הסיני ולמרות שארגונים בעולם ניסו למנוע ובצדק את המשחקים,המשחקים יתקיימו במועדם ואנחנו רוצים לתת מענה למה שקורה שם מבחינה ספורטיבית

כינוי: 

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מי רוצה לאכול כלבים?


מדי פעם, אני יורד עם אישתי לשוק הלילה הסמוך למשרד. כל יום משעה שבע בערב ועד אחת אחרי חצות, נפתחים מאות ביתנים מלאי כל טוב. מאכלי ים ובשר משופדים על מקלות ומטוגנים על פלטות מתכת לוהטות. הריח מציף הכול ומתערבב עם ריחות אחרים. הניחוח לא תמיד נעים, אבל אופייני. בסטות של בגדים, מתנות, בעלי חיים ואפילו עמדת ציור קעקועים ומניקור פדיקור. בביקור האחרון שלנו שם, לכדה את עיני אחת מהחולצות שהוצגו לראווה. היא הייתה לבנה וקצרת שרוולים ועליה התנוסס הכיתוב באנגלית: "האולימפיאדה היא לא משהו פוליטי". זה נגע בי, כי אני חושב שזה משהו שהעולם קצת שכח. קיתונות הביקורת שנשפכו על האולימפיאדה עוד בטרם נורתה יריית הפתיחה גרמו לאירוע הזה להיות פחות חשוב ותמים ממה שהוא באמת. כן, לסינים יש המון בעיות בינם לבין עצמם. כן, כוחם העולה מאיים על חלק מאומות העולם, בעיקר בכל מה שקשור למסחר. אבל לא משנה איך נסתכל על זה, אלו אותם המשחקים ששוחקו ביוון העתיקה. כמה ממשלות קמו ונפלו מאז ואילו האולימפיאדה לעולם חוסן.

 

אם לא הייתי יודע אחרת, אז הייתי אומר לכם בוודאות כי האולימפיאדה כבר כאן. את זה ניתן להריח, לשמוע ולראות בכל מקום. כאמור, חולצות הנמכרות בדוכני רחוב שעליהן הדפס של הטבעות האולימפיות ומתחתן הכיתוב: "בייג'נג 2008", התקשורת הסינית מייחדת זמן רב לאירוע הקולוסאלי הקרב ובא, נהגי מוניות שואלים אותך בסינית או באנגלית רצוצה: "האם אתה הולך למשחקים". בחלק מהמוניות, ישנם מסכי טלוויזיה קטנים ועליהם מופיעים ללא הפסקה כוכבי הנבחרת הסינית. ישנו שילוט חוצות שכל משרד פרסום גדול בארץ היה מתחנן להניח עליו את ידיו. הסלוגן המוביל שניתן לראותו בכל קרן רחוב הוא " noting is impossible " ויש תחושה שהם צודקים. אפילו בחדר הכושר בו אני מתאמן ישנו לוח שנה עם ספירה לאחור עד לפתיחת המשחקים. ובכלל, יש תכונה באויר ממש כמו לפני טיול שנתי שאתה מרגיש את ההתרגשות מתעופפת סביבך ולבסוף, מתיישבת לך על הסרעפת.

 

בנוסף, ישנו הליך של "חינוך מחדש" של האזרחים הסינים. הממשלה מפרסמת באמצעי התקשורת חוקים חדשים של: "עשה ואל תעשה". דברים שמבחינת העין המערבית הינם ברורים מאליהם, על הסינים לקבוע תקנות כדי שיתבצעו. למשל: לא לירוק ברחוב, לא לאכול כלבים בזמן המשחקים, לא לזרוק אשפה באמצע הרחוב ושאר התנהגויות די נלוזות. זהו מכשול לא פשוט אך יחד עם זאת, כפי שציינתי, מבחינת הסינים הכול אפשרי. הם הצליחו להתמודד עם "מהפכת התרבות", אז מה זה עבורם המשחקים האולימפיים.

 

זאת ועוד, תמורות משמעותיות נוספות המשפיעות על כל מי שמתגורר בסין ו/או מתכוון להגיע למשחקים הן: ההחמרה בקבלת הויזה וסידורי האבטחה בשדות התעופה. התהליך הראשון החל בהדרגה עם צמצומי האישורים והקשחת החוקים. למשל, עד לפני שלושה חודשים ניתן היה לקבל אשרת שהייה אוטומטית לחודש ימים במידה ופנית לשגרירות הקרובה למקום מגורייך. כעת, אנשים מתקשים להשיג אישורים ונאלצים לצאת מהמדינה, לעיתים רבות, עוד לפני התכנון המקורי כדי שלא יעברו על החוק. המשחקים האולימפיים יצרו צוואר בקבוק על נתינת אישורי השהייה והכול מתנהל לאט יותר.

 

לידע כללי, הבירוקרטיה הסינית מכילה אבטלה סמויה בהיקפים שאנו לא יכולים להבין. אפילו כשאתה הולך למסעדה ישנם שלושה מלצרים חסרי עבודה וזאת בניגוד גמור למסעדות בתל אביב שמתוחזקות על ידי מלצרית ביונית החולשת בקלות על עשרה שולחנות. אבל זה כבר עניין של מספרים, יש להם יתרון קטן עלינו. בשורה התחתונה, אירוע בסדר גודל של הפקת האולימפיאדה מאכיל בפועל עוד אלפי אנשים אם לא עשרות אלפים. שוטרים, אנשי שירות ועוד.  

 

באותו הקשר, בשדה התעופה "pudung" בשנחאי נוספו באופן פלא עמדות סריקה אינסופיות לנוחתים ממדינות זרות. כל דלת אוטומטית שאתה עובר, אתה נסרק, נבדק, מלוטף וחוזר חלילה. זמן קבלת המזוודות אורך כפליים מבעבר. כלב האונד עובר על הציוד שזה עתה נחת. מרחרח תמיד רק שלוש או ארבע בו זמנית ולידו, המסוע ממשיך לנוע באיטיות קבועה ועליו שוכבות מספר מזוודות בבדידות נוראית. רק אחרי כשעה וחצי מרגע הנחיתה, חופשי ומועמס יצאתי לכיוון תחנת האוטובוסים.  

 

באופן אישי, אני מאמין שאלווה את המשחקים דרך מסך הטלוויזיה. אולי אני אגנוב כמה ימים בצ'ינדאו, שם מתחרים בענפי הים. זאת מפאת דרישות העבודה והקושי המטופש בקניית כרטיס. הכרטיסים מחולקים לפי מדינות ולכל מדינה יש את המכסה שלה. בישראל אחראים לחלוקת הכרטיסים הועד האולימפי והמפיצה הראשית זו חברת "איסתא". הפערים בין המחיר לתושב מקומי לבין זר הם עצומים. כרטיס מקומי למשחקים יכול לעלות 200 יואן למושב, שזה שווה ערך למאה ש"ח. במידה ואתה כתושב חוץ קונה דרך הצינורות המקובלים, המחיר יכול להגיע גם ל200 יורו. לכן, אני ככל הנראה אעקוב אחר זאבי ושאר חברי הנבחרת דרך הספה. אבל מה זה משנה, העיקר שיהיו כמה מדליות בצבע יקר.  

 

מאת "ק.ק-שחר אדום באטמוספירה"

נכתב על ידי , 27/7/2008 10:37   בקטגוריות המשחקים האולימפיים, סין, ספורט, אקטואליה  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



4,424
הבלוג משוייך לקטגוריות: ספורט
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטליק, ספורטאי כורסא אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טליק, ספורטאי כורסא ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)