הבלוג האולימפי

מדי פעם, אני יורד עם אישתי לשוק הלילה הסמוך למשרד. כל יום משעה שבע בערב ועד אחת אחרי חצות, נפתחים מאות ביתנים מלאי כל טוב. מאכלי ים ובשר משופדים על מקלות ומטוגנים על פלטות מתכת לוהטות. הריח מציף הכול ומתערבב עם ריחות אחרים. הניחוח לא תמיד נעים, אבל אופייני. בסטות של בגדים, מתנות, בעלי חיים ואפילו עמדת ציור קעקועים ומניקור פדיקור. בביקור האחרון שלנו שם, לכדה את עיני אחת מהחולצות שהוצגו לראווה. היא הייתה לבנה וקצרת שרוולים ועליה התנוסס הכיתוב באנגלית: "האולימפיאדה היא לא משהו פוליטי". זה נגע בי, כי אני חושב שזה משהו שהעולם קצת שכח. קיתונות הביקורת שנשפכו על האולימפיאדה עוד בטרם נורתה יריית הפתיחה גרמו לאירוע הזה להיות פחות חשוב ותמים ממה שהוא באמת. כן, לסינים יש המון בעיות בינם לבין עצמם. כן, כוחם העולה מאיים על חלק מאומות העולם, בעיקר בכל מה שקשור למסחר. אבל לא משנה איך נסתכל על זה, אלו אותם המשחקים ששוחקו ביוון העתיקה. כמה ממשלות קמו ונפלו מאז ואילו האולימפיאדה לעולם חוסן.

אם לא הייתי יודע אחרת, אז הייתי אומר לכם בוודאות כי האולימפיאדה כבר כאן. את זה ניתן להריח, לשמוע ולראות בכל מקום. כאמור, חולצות הנמכרות בדוכני רחוב שעליהן הדפס של הטבעות האולימפיות ומתחתן הכיתוב: "בייג'נג 2008", התקשורת הסינית מייחדת זמן רב לאירוע הקולוסאלי הקרב ובא, נהגי מוניות שואלים אותך בסינית או באנגלית רצוצה: "האם אתה הולך למשחקים". בחלק מהמוניות, ישנם מסכי טלוויזיה קטנים ועליהם מופיעים ללא הפסקה כוכבי הנבחרת הסינית. ישנו שילוט חוצות שכל משרד פרסום גדול בארץ היה מתחנן להניח עליו את ידיו. הסלוגן המוביל שניתן לראותו בכל קרן רחוב הוא " noting is impossible " ויש תחושה שהם צודקים. אפילו בחדר הכושר בו אני מתאמן ישנו לוח שנה עם ספירה לאחור עד לפתיחת המשחקים. ובכלל, יש תכונה באויר ממש כמו לפני טיול שנתי שאתה מרגיש את ההתרגשות מתעופפת סביבך ולבסוף, מתיישבת לך על הסרעפת.

בנוסף, ישנו הליך של "חינוך מחדש" של האזרחים הסינים. הממשלה מפרסמת באמצעי התקשורת חוקים חדשים של: "עשה ואל תעשה". דברים שמבחינת העין המערבית הינם ברורים מאליהם, על הסינים לקבוע תקנות כדי שיתבצעו. למשל: לא לירוק ברחוב, לא לאכול כלבים בזמן המשחקים, לא לזרוק אשפה באמצע הרחוב ושאר התנהגויות די נלוזות. זהו מכשול לא פשוט אך יחד עם זאת, כפי שציינתי, מבחינת הסינים הכול אפשרי. הם הצליחו להתמודד עם "מהפכת התרבות", אז מה זה עבורם המשחקים האולימפיים.

זאת ועוד, תמורות משמעותיות נוספות המשפיעות על כל מי שמתגורר בסין ו/או מתכוון להגיע למשחקים הן: ההחמרה בקבלת הויזה וסידורי האבטחה בשדות התעופה. התהליך הראשון החל בהדרגה עם צמצומי האישורים והקשחת החוקים. למשל, עד לפני שלושה חודשים ניתן היה לקבל אשרת שהייה אוטומטית לחודש ימים במידה ופנית לשגרירות הקרובה למקום מגורייך. כעת, אנשים מתקשים להשיג אישורים ונאלצים לצאת מהמדינה, לעיתים רבות, עוד לפני התכנון המקורי כדי שלא יעברו על החוק. המשחקים האולימפיים יצרו צוואר בקבוק על נתינת אישורי השהייה והכול מתנהל לאט יותר.

לידע כללי, הבירוקרטיה הסינית מכילה אבטלה סמויה בהיקפים שאנו לא יכולים להבין. אפילו כשאתה הולך למסעדה ישנם שלושה מלצרים חסרי עבודה וזאת בניגוד גמור למסעדות בתל אביב שמתוחזקות על ידי מלצרית ביונית החולשת בקלות על עשרה שולחנות. אבל זה כבר עניין של מספרים, יש להם יתרון קטן עלינו. בשורה התחתונה, אירוע בסדר גודל של הפקת האולימפיאדה מאכיל בפועל עוד אלפי אנשים אם לא עשרות אלפים. שוטרים, אנשי שירות ועוד.  

באותו הקשר, בשדה התעופה "pudung" בשנחאי נוספו באופן פלא עמדות סריקה אינסופיות לנוחתים ממדינות זרות. כל דלת אוטומטית שאתה עובר, אתה נסרק, נבדק, מלוטף וחוזר חלילה. זמן קבלת המזוודות אורך כפליים מבעבר. כלב האונד עובר על הציוד שזה עתה נחת. מרחרח תמיד רק שלוש או ארבע בו זמנית ולידו, המסוע ממשיך לנוע באיטיות קבועה ועליו שוכבות מספר מזוודות בבדידות נוראית. רק אחרי כשעה וחצי מרגע הנחיתה, חופשי ומועמס יצאתי לכיוון תחנת האוטובוסים.  

באופן אישי, אני מאמין שאלווה את המשחקים דרך מסך הטלוויזיה. אולי אני אגנוב כמה ימים בצ'ינדאו, שם מתחרים בענפי הים. זאת מפאת דרישות העבודה והקושי המטופש בקניית כרטיס. הכרטיסים מחולקים לפי מדינות ולכל מדינה יש את המכסה שלה. בישראל אחראים לחלוקת הכרטיסים הועד האולימפי והמפיצה הראשית זו חברת "איסתא". הפערים בין המחיר לתושב מקומי לבין זר הם עצומים. כרטיס מקומי למשחקים יכול לעלות 200 יואן למושב, שזה שווה ערך למאה ש"ח. במידה ואתה כתושב חוץ קונה דרך הצינורות המקובלים, המחיר יכול להגיע גם ל200 יורו. לכן, אני ככל הנראה אעקוב אחר זאבי ושאר חברי הנבחרת דרך הספה. אבל מה זה משנה, העיקר שיהיו כמה מדליות בצבע יקר.  

מאת "ק.ק-שחר אדום באטמוספירה"

אתמול זה התחיל. בסביבות 22:00+. בין זפזופים לשאר ירקות, זה התחיל.

הדגדוג הקטן הזה שיש פעם בארבע שנים. הציפייה (שתהיה דרוכה) לאורגיה של ספורט. להתערבלות של שמות, לאומים וענפי ספורט איזוטריים שביום יום לא מעניינים אותי בכלל. אתמול הבנתי שבקרוב באה אולימפיאדה. וכמו הרבה דברים גם זה קרה במקרה.

הסיבה הרשמית הייתה ריצת 110 מ' משוכות בתחרות הגולדן ליג ברומא.

מישהו פסל, מישהו אחר ביקש לעכב את הזינוק, בסוף יצאו לדרך ורובלס ניצח. ברקע ראיתי בחורה מקזחסטן עם בטן שטוחה קופצת לגובה ובחור מערב הסעודית קופץ לרוחק. כל התערובת הזו הרגישה כמו התחושה ההיא, צזו שבאה פעם בארבע שנים. בקרוב באה אולימפיאדה.

אין מה להכחיש, השבועות האחרונים היו קשים.

מעונה לעונה אני מבטיח לעצמי שלא לגלות עניין ומשנה לשנה אני נהיה יותר ויותר מכור. באפריל/מאי אני נמצא בתקופה של הכרעות בכל הליגות הקיימות, השנה קיבלנו פינוק בדמות היורו שהיה מענג והנה, לקראת סיום היורו כבר התחילה להשתלט על האיברים תחושת ריקנות. בהתחלה היא חילחלה לאט, אחר כך מהר ועכשיו היא תמצית החיים. הריקנות. עוד עונה נגמרה ועוד עונת מלפפונים החלה. עוד דרמות על-לא-כלום ועוד העברות על-לא-כלום-גם-כן.

ואולי בגלל הפוליטיקה ואולי בגלל שנמאס לי ואני צריך לחפש כלה ואולי בגלל שהמוח כבר עמוס לעייפה בכל טריוויית הכדורגל שרק אפשר לשאת ואולי בגלל שהזדקנתי, הבטחתי לעצמי שלא ליטול חלק בטירוף האולימפי. לא לשבת כמו מסכן ולחכות לישראלי שיואיל בטובו ויעניק לנו מדליה ולא לעקוב בשקיקה אחרי אצנים ושחיינים ומרימי משקולות שאת שמם לא שמעתי וכנראה שגם לא אשמע. אבל כנראה שההבטחות האלה לא שוות כלום, בקרוב באה אולימפיאדה.

אני לא יודע עד כמה אני אשתתף בכל העניין הזה.

אולי הרבה ואולי מעט והלוואי והזמן שלי יוקדש למערכת יחסים חדשה או למשהו מסקרן.

מה שלא יהיה, הגולדן ליג ברומא ואותה ריצת 110 משוכות זניחה (אמרתי כבר שרובלס ניצח ?) החזירה את השד האולימפי הקטן שנדם בתוכי לחיים.

יישרו את השורות, מרקו את כלי המלחמה והריעו בחצוצרות: בקרוב באה אולימפיאדה.

מאת "הבלוג של אילון"

שחייה

גיא ברנע-מתמחה בסגנונות פרפר וסגנון חופשי, לומד ומתאמן במכללת קליפורניה.

אין סיכוי למדלייה

איתי צ'מה-היה השחיין הישראלי הראשון שהשיג את הקריטריון האולימפי,שחיין בסגנון גב שעלה לחצי גמר אליפות העולם במלבורן ב200 מ' גב וב2006 בבודפסט, באליפות אירופה סיים במקום 12  לאותו מרחק.

אין סיכוי למדליה.

אניה גוסטמלסקי-בת 27,שחיינית גב ל100 מ'

זו לה האולימפיאדה השניה ,באתונה מאוד איכזבה ואין לאף אחד ציפיות ממנה למדליה בבייג'ין.

תום בארי-שחיין חזה,צורף למשלחת למרות שלא עשה את הקריטריון

אין סיכוי למדליה

גל נבו-שחיין 200 מעורב אישי באליפות אירופה האחרונה בהיינדהובן הולנד התברג בין 12 הטובים ביבשת

(אני מניח שלא בראש,אחרת הייתה מדליה)

אין סיכוי למדליה

שייט

ניקה קודריצקי וורד בוסקילה

לקחו מדליית ארד באליפות העולם ב2004 בקרואטיה.באתונה,איכזבו וסיימו במקום ה18

ב2005 זכו במקום שני ובמדליית כסף באליפות אירופה בפולין ובמקום חמישי באליפות ארה"ב

הן קבעו את הקריטריון אחרי שסיימו במקום שמיני באליפות העולם בפורטוגל.

יש צפי למדליה

נופר אדלמן שטה על סירה  בדגם "לייזר רדיאל" שהוא דגם פחות מוכר בארץ.

ב2006 סיימה במקום רביעי בברצלונה. באליפות העולם בפורטוגל לקחה מקום שביעי והייתה השייטת הראשונה שהבטיחה את מקומה  מענף השייט

הסיכוי למדליה: לא גבוה

שחר צוברי-ב2002 זכה באליפות העולם עד גיל 17 בדגם המיסטרל שבנתיים הוצא מהתחרויות.

ב2004 זכה במדליית כסף באליפות העולם לנוער בבולגריה ואז החליף דגם לניל פרייד.

ב2007 לקח בשבוע הייר הצרפתי מדליית כסף ,באליפות אירופה בקפריסין הגיע למקום שישי ובפורטוגל באליפות העולם למקום שמיני .השיא ,זכיה השנה במדליית ארד באליפות העולם בניו זילנד.

הוא אחד המועמדים הבולטים להשגת מדלייה אולימפית.

אודי גל וגידי קליגר-צמד שייטי 470,הם ללא ספק אחת התקוות של ישראל למדליה אולימפית

יש להם רזומה עשיר,עם הצלחות רבות ואכזבות לא מעטות שהבולטת באכזבות היא מקום 15 באולימפיאדת אתונה.

הם צמד מוכר בענף,ותיק ומנוסה ולא בכדי יש ציפיות גבוהות מהם.

מעיין דוידוביץ'- מתחרה בגלשני רוח מדגם ניל פרייד,גברה על לי קורזיץ' שייצגה את ישראל באתונה 2004

לא רשמה הישג משמעותי בקריירה שלה ולכן התקוות לא גבוהות,נשמח להיות מופתעים

קפיצה במוט

אלכס אוורבוך-מה לא נאמר עדיין על האתלט המצויין הזה,אולימפיאדת בייג'ין תיהיה האולימפיאדה האחרונה שלו

ויהיה נחמד אם הוא ישיג מדליה למרות שצריך לומר את האמת,האיש מעבר לשיאו.

לא אפרט את הרזומה  רחב היריעה,רק אומר ששיאו האישי עומד על 5.93 הישג שהוא מתקשה לחזור עליו.

אם יביא מדליה,זה יהיה בהחלט הישג מדהים.

מרתון

הילה סטאין,האיש בן 52 ומן הסתם הוא האתלט הכי מבוגר באולימפיאדה.

עם כל הכבוד שיש לי לאיש,לגילו וליכולותיו,לא ברור לי למה הוא נשלח לבייג'ין,אין לו שום סיכוי למדליה.

אבל מכיון שלרבים אחרים במשלחת אין סיכוי למדליה,אז למה שלא יעשה טיול בעולם וינסה לעשות את המכסימום...

התעמלות

אלכסנדר שטילוב

נחשב מתעמל בינוני מבחינה בינלאומית וככזה אין סיכוי גדול למדליה

התעמלות אומנותית

אירה ריסנזון- מלכה,בפרוש מלכה.

היא העלתה את ההתעמלות האומנותית  בישראל על המפה העולמית

יש לה רזומה עשיר בהצלחות

הבעיה בהתעמלות אומנותית במשחקים האולימפיים היא השיפוט שנוטה  לצד המתעמלות הרוסיות

יש צפי לגמר,ואולי למדליה אולימפית

נבחרת ההתעמלות האומנותית של ישראל-5 מתעמלות מצויינות סיימו במקום השישי המצויין באליפות העולם האחרונה מתוך 27 נבחרות

יש צפי לגמר אולימפי ותקווה למדליה

קטיה פיסיצקי,אחת המתעמלות

נטע ריבקין-בת 17 צעירת המשתתפות הישראליות,הההשתתפות בביג'ין היא מבחינת זריקת עידוד על הישגיה בתקווה להצלחה בלונדון 2012

שחיה צורנית

אנסטסיה גלושקוב ואינה יופה,היו גם באתונה וסיימו במקום ה.17

 באליפות אירופה האחרונה לקחו מקום שביעי

יש תקווה לגמר,אין צפי למדליה

קליעה-

גיא סטריק-בן 43,פעם רביעית במשחקים האולימפיים וככזה הוא ותיק המשתתפים,נחשב לקלע הישראלי הטוב בכל הזמנים ותופס מקום של קבע בצמרת העולמית,יש תקווה למדליה אולימפית

סיוף

נעם מילס,בת 21 מתחרה בדקר,זכתה בקיץ 2007 במדליית כסף במשחקי האוניברסיטה בבנקוק

זכתה כמו ריבקין בכרטיס לצעירים כדי להשתפשף לקראת לונדון 2012

ג'ודו

אליס שלזינגר,בת 20,זכתה במדליית ארד באליפות העולם האחרונה בפורטוגל

משתייכת גם לסגל לונדון 2012

גל יקותיאל, בן 27,לקח מקום חמישי באליפות אירופה 2008 בפורטוגל היה גם באתונה 2004 אבל לא הגיע להישגים

יש תקווה לא גדולה למדליה

אריק זאבי-אחרון חביב

נאמר עליו כבר הכל

בסידני מקום חמישי,באתונה שלישי אשר על כן בייג'ין תיהיה האולימפיאדה השלישית שלו,בן 30,בעל רזומה עשיר בתארים,סובל מפציעות כאלה ואחרות אבל עדיין מועמד רציני למדליה אולימפית.

זהו,אם השמטתי מישהו,אשמח לתיקונים

כמה מדליות יהיו לנו בביג'ין,מישהו מוכן להמר?

שתיהיה שבת טובה ורגועה