אולי בכולנו יש דפוס מסויים של הרס עצמי אולי זה מה שאנחנו כבני אדם
אולי אנחנו לא באמת מסוגלים לעזור לעצמנו תמיד ואולי אנחנו טובים בלהקטין את עצמנו ובלקחת את עצמנו על לנקודות קיצון ולטחון את עצמנו עד דק.
יש אור אפור ויפה בחוץ ואולי יש לי השראה רק כי אני שומעת הקולקטיב ואולי זוהי מהות מזג אוייר קודר
אני מפחדת לקום מהכסא כי זה ישבור את המצב הזה
אני תלויה באוויר
אני כוס קפה
אני מעורפלת וקטנה וקלילה כמו עלה ואני נסחפת
אולי אני צריכה לקעקע לעצמי את התזכורת
התזכורת
לא לאבד את עצמי בתוך כל זה
החיים הם דבר סוער בדרך כלל
אולי
אף מספר שעות שינה לא מספיק ואני מפחדת ששוב אתפרק ולא אצליח לזוז מרוב כלום שבתוכי
אבל עכשיו בינתיים לכמה דקות אני מרגישה כמו בן אדם אמיתי עם עתיד וחלומות ואהבה וחברי אמת
אני מפחדת לחשוב מה ארגיש כשהמוסיקה תיפסק
אני כלכך מלודרמטית
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סימפטיה