אני באמת צריכה להתחיל לעקל, אני עולה לי"ב...
עד לא מזמן חשבתי "וואו, הבניין של הי"בטנקים, אין מצב שאלמד שם בחיים, זה עוד כל כך רחוק" והינה אני עכשיו, אוטוטו מתחילה את שנת הלימודים האחרונה שלי בתיכון, זה מוזר.
בשבילי כל יום שעובר עכשיו הוא יום היסטורי, אני סופרת את הימים שנשארו לחופש, מחכה בקוצר רוח לשוב לתיכון, לא בגלל שאני כזו מתלהבת מלימודים, אני שונאת לימודים הרי חח.. אבל אני מתרגשת לחוות את החוויה הזו של להיות "הכי גדולה".
כמובן שאני כבר רוצה לפגוש את כל אלו שלא פגשתי במהלך החופש, אני כבר בוכה מרוב געגועים למרות שאני מדברת עם כולם על בסיס יומי, אין מה לעשות...
חבל שאת אלו שאני לא הכי מחבבת אני צריכה לראות יום יום...
(בלע אני שונאת אותך)

יש לי כל מיני ציפיות מהשנה החדשה:
1. ציונים מעל 85 (חייבת חייבת חייבת חייבת חייבת...)
2. להשתפר בפיזיקה, זה נורא דחוף.
3. במקרה שאני לא משתפרת, לקחת את עצמי בידיים ולהודיע למורה שאני לא מגישה פיזיקה ברמה של 5 יח'.
4. 100 סופי בפרוייקט במחשבים.

ולצד שלא קשור ללימודים:
1. לחזק את הקשר איתו, הוא פשוט ידיד נפלא ואני לא יכולה להמשיך להיות כזו אדישה כלפיו.
2. בלי ריבים מטופשים.
3. להכיר סוף סוף את אחותה של ראיקוש.
4. עבודה.

נקווה שאספיק לבצע חלק