שאלה של אופי

שבת, יום קשה. אני חושבת שזה בגלל שהוא יום נורא ארוך. ומצד שני, אחרי שהוא עובר קולטים כמה הוא קצר. יום למחשבות. לא תמיד. אבל כשהוא שקט כמו שאני חווה אותו לאחרונה הוא מרגיש לי כזה.

בזמן האחרון אני עסוקה מעל הראש, נגמרו המבחנים אבל התחיל פרויקט גדול בעבודה ששואב ממני המון זמן. אין לי המון זמן פנוי ביום, מהרגע שאני חוזרת הביתה + המכון, כמה כבר נשאר עד שהולכים לישון? ואיכשהו זה מספיק בשביל להרגיש את הבדידות. להתעייף רק מלראות את כל הבלגן שיש בבית.

כתבתי שאני הולכת להירשם לאתר הכרויות. אפילו עשיתי את זה. אבל אני לא מוצאת אף אחד. אף אחד שבאמת מלהיב ומעניין. בהתחלה ייחסתי את זה ל"פיקינס" שלי (בררנות למי שלא הבין) אבל אז יצאתי אתמול ופגשתי מישהו שהיה בול הטעם שלי. לצערי זה לא אפשרי. אבל זה גרם לי להבין שאני צריכה לצאת יותר, להתאוורר, להשתחרר וזה יבוא. לחפש באתר באינטרנט זה להוציא את עצמי לידי חובה כי אני לא עושה כלום בשביל האושר שלי, בשביל הרצון לזוגיות אמיתית.

אני לא אומרת שאני סוגרת את החשבון שלי באתר הכרויות, אני אומרת שאני חושבת שאני צריכה לעשות דברים קצת אחרת. פעם הייתי טיפוס בלייני אני עדיין יכולה לחזור להיות כזאת עד שאמצא את מי שאני  מחפשת. J