אני רוצה להיוולד מחדש. לקלף את עצמי מעצמי [ביחד עם שכבות השומן שמקיפות אותי].
להיוולד לעולם חדש וזר. להורים חדשים. למשפחה חדשה. לעולם חדש.
אנשים תמיד אומרים את זה כשדברים מסתבכים. טוב רק האנשים הפסימים, ואני ביניהם.
ואני יודעת שרצון כזה נשמע נורא 'צומי' ונורא כאילו אני-ילדת-תשימו לב-אלי-כי-אני-צריכה-תשמות לב, ואולי זה נכון ואולי זה לא נכון. כל אחד רוצה תשומת-לב בחיים שלו ותתקנו אותי אם אני טועה.
התחושה הזאת תישאר, תמיד!
הייתי שמחה להיוולד בתור מישהי שבטוחה בעצמה.
מישהי שמחייכת ומאמינה כשאנשים אומרים לה שהיא יפה.
מישהי שלא מגלגלת עיינים בכל פעם שמישהו נותן לא מחמאה.
פשוט מישהי אחרת.
אבל אני בתור מישהי שמאמינה בגלגול נשמות. מאמינה שכשאני אמות והנשמה שלי תעלה לשמיים, ואני לא יודעת איך בדיוק זה יקרה וכמה זמן יעבור, אבל ימצאו לי גוף חדש להיות בתוכו. אני מאמינה שבפעם הבאה שאני אוולד בגוף חדש אני אהיה הרבה יותר מרוצה מממני ומהחיים שלי. וכן מה שזה נשמע מטומטמם אני מאמינה בזה, כ"כ מאמינה בזה.
X-Mas In Hell
December 25th, 1986 - Van Nuys.
Merry Christmas.
That's what people say at Christmas, right?
Except normally they have someone to say it to.
They have friends and family,
And they haven't been crouched naked under a Christmas tree
with a needle in their arm like an insane person in a mansion in Van Nuys.
They're not out of their minds, they're not writing in a diary,
And they're definitely not watching their holiday spirit coagulate in a spoon. I didn't speak to a single person today.
I figured why should I ruin their fucking Christmas.
I've started a new diary and this time I have a few new reasons.
One, I have no friends left.
Two, so I can read back and remember what I did the day before.
And three, so if I die, at least I leave a nice little suicide note of my life.
It's just me and you, diary. Welcome to my fucking life
Nobody would believe the shit that happens in my head, it's haunted.
Now that I've come down from the drugs it seems like a
sick play that I saw in a theater somewhere.
Thirty minutes ago, I could've killed someone
.Or better yet, myself
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
That's not my name
אין לך אפילו נעורים שלא לדבר על חברים, כשעכשיו אתה עובר עם אבא את משבר גיל ה-40. עזבת את ביה"ס שקראת בתוך ספר שזה לא החיים אז ירדת לגלים. התבלבלת, זה לא הגיל שלך אז מה אתה עושה בבוקר כשכולם לומדים? התבגרת, וכ"כ מהר והם אומרים שלא תהיה בן 17 יותר. פחדת מפני האדם אפילו שאבא אמר שהם כמוך, הם נראו לך כ"כ רעים אז ברחת לשירים. עשית מסעות בעולם החלומות. אתה תהיה זמר גדול ואח"כ שוב תיפול.