†Ludicrous Psycho**

אוקיי,

סתם רק רציתי לכתוב או יותר נכון להביע.. עשירית ממה שעובר עליי בזמן האחרון...

אז ככה... נפרדתי מחברה שלי, או יותר נכון האקסית שלי,

..טוב יותר כמו הגענו למסקנה שאנחנו צריכים להפרד, וזה היה בגלל העובדה שהיחס נעלם (מהצד שלה),

ומה שהיה בהתחלה, היה רק בהתחלה...האהבה, אני מאמין שהייתה...לפחות בתקווה שזה היה אמיתי.

כל הזמן אני אומר לעצמי שכבר לא אכפת לי, שאני לא מתגעגע,

אבל יותר מאכפת לי, ואני לא יכול לתאר כמה היא חסרה לי.. להיות מאוהב במישהי שהיה איתה קשר במשך חודשים..

גם אחרי הפרידה וגם אחרי נסיונות כושלות - זה פשוט אוכל אותך מבפנים.

כמה שזה צורב..

אני מנסה להמשיך הלאה, אבל אני לא מצליח,

זה בכל צורה אפשרית מתהפך עליי גם אם אני מנסה..

אני מניח שזה פשוט לא פועל ככה...

לא נתתי מספיק זמן לדבר שצריך להחלים,

ובסופו של דבר לקחתי את המלח וזרעתי אותו היישר אל תוך הפצע ההכי שורף שרק ניתן לדימיון.

המצפון שלי הורג אותי מהבחינה הזאת,

אני בחיים לא חשבתי שזה יהיה ככה, לא דמיינתי ולא שיערתי עד כמה זה יכאב לי.

אבל אני מניח שמגיע לי, כל דבר שקרה וקורה זה פשוט הבומרנג שאני זרקתי,

היה חייב לחזור מתישהו...

אבל אני לא אכנע לסבל הזה, בתור בנאדם פסימי (כן, ההפך מאופטימי) אני עוד אומר את זה,

שאי אפשר לדעת מה יהיה מחר, בעוד דקה או שנה.

אי אפשר לדעת מתי האושר או השימחה תגיע גם אלייך ואיך.

אני פשוט יחכה לרגע המתאים, בתקווה שהכל יסתדר בקרוב =]

המשך יום נעים לכולכם 3>