חיים מוזרים, שונים, חדשים
"הנה אני כבר ישן לבד ורוקם לעצמי חלומות..."
הנה אני כאן ועכשיו בתחושה מוזרה קצת.. אני מסתכלת קצת אחורה:..
יומיים לפני עזבתי בנחישות ובביטחון ובאושר את הבית שלווה אותי כל חיים עד עכשיו מהרגע שנכנסתי אליו.
אני זוכרת איך התחלתי עוד שם.. ברחוב מינץ, פ"ת יושבת בירכת מינץ , אני באתי בלי חשק עוד על היום הראשון, אני לא רציתי לשחות בכלל, הכריחו אותי.. ככה כל הזמן.. ובגם באותה תקופה לאבאתי הרבה .. בכלל הייתי ילדת רחוב לא נורמאלית
חוזרת מבצפר ישר עם כל החבר'ה ברחבה של השכונה משחקים כדורגל , 11, חיי שרה.. וגם לפעמים מחליקים על סקייטבורד , אופניים ורולר.. ככה כל יום כל היום.. גם היה לנו שם ליד זולה אפילו .. ממש ילדת רחוב.. לצערי הייתי צריכה להמשיך בשחייה.. ואז כבר יותר המדתי.. במשך השנים השחייה הפכה להיות מין בית שני כזה.. שאי אפשר לדמיין את החיים שלך בלעדיו.. בלי החברים שנמצאים איתך בבית הזה.. בערך שנתיים אחרי שהתחלתי התחלתי לאהוב את זה .. אבל גם לא תמיד,. לפעמים שוןנאת.. לפכעמים אוהבת.. ועד לפני שנה ככה התחלתי כבר ממש לשוא.. רציתי לפרוש הרבה פעמים.. אבל תמיד חשבתי מה יהיה אח"כ.. ככה שאני אזוב את כל החברים שלי.. שהיו איתי וליוו אותי 5 שנים? את כל האימונים שלנו יום יום.. שהפך להיות הרגל לא נורמאלי עם הרבה כאבים.. וסבל.. אבל גם כיף.. את כל המחני אימונים שעברתי איתם.. עם הצחוקים.. עם החדר שחלקתי איתם, עם העצבים והריבים איסופיים שיש לי איתם .. ככה פתאום בוות אחת הכל נגמר .. אין אימונים כל יום, אין חברים מהשחייה, אין כאבים וקשיים, ועצבים מהאימונים, אין תחרויות , אליפויות ארץ, מחנות.. ובעיקר אין בית 2.
שנה לפי בכפר הירוק.. כל יום ויום רק סבל להיות שם, לא רציתי להיות שם כ"כ חיכיתי שזה יגמר, בצפר באמת נוראי , לא ממליצה לאף אחד. (לא מתגעגעת בכלל)
שנתיים לפני אעטעאעאעאעאעאעעא... לוטוסס שלי!!!!!! את הבית שמעולם לא היה לי עזבתי!!! ועוד לטובת הכפר המזדיים הזה!! שרק מרר לי את החיים.. את כל החברות המדהימות שכבר לא יהיו לי.. את כל הכיתה בכלל.. שאף אחת! אף אחת לא תהיה יותר טובה ממנה!!!!!!!1 לא תיארתי לעצמי שיש גרועים ממנה!!!!!! היא הכיתה הכי מדהימה בעולם.. הלוטוסים שלי!!!!
שוויליתי איתם את רוב חיי.. 6 שנים נפלאות..
ועכשיו אני בבן צבי , כיתת מופת! (מוזר בהחלט).. בלי חוגים!! (זה השיא!!!!)
זהו.. כאילו לא יאמן!! מחקתי את כל עברי.. השחייה הייתה הדבר היחיד שהשאירה בי חיים מהעבר , ילדות, בית חברים שאיתי בכל המעברים והשיניום שעשיתי.. כן גם את הבית הזה עזבתי.. אז מה עכשיו?! עכשיו אני חיה את חיי מחדש.. עם חברה חדשה, חברים חדשים, בצפר חדש.. פשוט ממש לא החיים שלי!!
אבל עם כל הכבוד אחרי שמקחתי את כל עברי .. אני גם בדרך זאת מתחילה להגשים את חלומותי..
שחייה לא רציתי.. וסתם סחבתי אותה על הגב.. שחייה זה לא היה אף פעם ברשימת החלומות שלי!
והגיע הזמן לסמן ווי ברשימה.. וזאת דרך לרא קלה.. שעושים את הכל לגמרי לבד.. וגם נרטאה לי שאפילו בלתי אפשרי..
אבל אני עוד אסמן ווי .. עם לא עכשיו ולא בעוד שנה וגם לא בעוד שנתיים אז בעוד 10 שנים.. אני יודעת שאני אעשה זאת.
אני אש אני רוח
לא מכר לא ידוע
אני שביל שעובר
וחוזר אלייך
אני גל
אני קצף
ודמעה שיורדת
על פני הסתכלי
התקרבי אליי
והנה אני
כבר ישן לבד
ורוקם לעצמי חלומות
הנה אני
יודע שאת
את לא יכולה להיות
אני בא את הולכת
אני מת את נושמת
בלעדיי וחיי
הם יקים
ואת גורמת לי להיות
כמו הילד בקיבוץ
איך אהבתי אז לרוץ
אלייך
התקרבי אליי
והנה אני...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
SLA