האוצר

שלומלום.

אני ממש אבל ממש מצטערת; האינטרנט שלי נדפק, שמדבר לא

עבד לי (לא האיסיקיו, לא המנסנג'ר.., פשוט  כ ל ו ם !) |:

באסה. טוב, לפחות החלק השני של הפרק פה. D:

תהנו, ובאמת, כדאי לכם להנות. (:

><><><><><><><><><><><><><><><><

"ועכשיו תלמידים , תוציאו ספרי היסטוריה, ובואו נבדוק את שיעורי הבית." אמרה המורה נירית לכיתה.

"דני! תהייה בשיעור, אל תסתכל על אילנה כל הזמן!" אמרה המורה נירית לדני. "תגידי, אילנה, זו

 רק אני, או שדני'לה שלנו קצת מאוהב?" שאלה אותי חברתי לשולחן, שבמקרה היא גם החברה הכי טובה שלי,

שיר. "ואת מספרת לי את זה כי...?" שאלתי את שיר. "אל תיתממי, את אוהבת את דני, כמו כל הבנות בכיתה,

אבל כמה  סימנים אפשר עוד לתת לבחורה? הוא מסתכל עלייך, אתם מתכתבים שעות על גבי שעות באיסיקיו ובמסנג'ר,

 אתם גרים באותו בניין, את כבר ביקרת בבית שלו, יותר מכול הפעמים שחברים שלו ביקרו שם, וכך גם הוא ביקר בבית שלך.

אתם חברים, אבל אף אחד מכם לא יודע את זה.." אמרה לי שיר. גיחכתי קצת, זה הייה מין גיחוך כזה, שזה כמו צחוק, שיעול ואי נוחות

ביחד. ואמרתי:" אולי תרדי ממני? אני לא אוהבת אותו... אולי קצת, טוב... אולי קצת הרבה, בסדר אני אוהבת אותו..." אמרתי לשיר.

הפסקנו לדבר,כי פחדנו שיתפסו אותנו, ונשמע הצלצול. "נגמר השיעור, את באה?" שאלה אותי שיר. "למה? שאלתי אותה.

"למשחק הכדורגל של הבנים. היום המגרש שלנו, וכייף לראות איך אנחנו מנצחים שוב ושוב את הכיתה השנייה בכדורגל."

אמרה לי שיר. "כן.... אני באה." אמרתי לה. הגענו למגרש, והתיישבנו על הספסל. "תסתכלי איזה שלמות הדני הזה!!

 אני לא מאמינה שאתם חברים... איזה כייף לא.." אמרה לי שיר. "אנחנו לא חברים... ראית הגול של דני? זה הייה ממש אדיר."

 אמרתי לה וניגשתי לדני. "דני, בעיטה יפה, תוכל ללמד אותי קצת לשחק כדורגל?" שאלתי אותו. "בטח.. למה לא?" הוא אמר לי.

 "בשעה 7 וחצי היום, מתאים לך?" שאלתי אותו. "אמממ, כן, ניפגש במגרש הפועל?" הוא שאל אותי. "כן" עניתי והלכתי לשיר. "נו?"

 שיר ציפתה לתשובה מעניינת. "יש לי מין פגישה עם דני, הוא הולך ללמד אותי קצת כדורגל... " אמרתי לה. "תקשיבי לי טוב,

לא אכפת מה את חושבת על איפור, ולא משנה שזה מזיק לעור, ועושה קמטים, את חייבת להתאפר, אני אבוא אלייך, את תתאפרי,

תתיפייפי, ותלכי למשחק שלכם, טוב?" שאלה אותי שיר שנראתה כ"כ מתחננת, שהסכמתי, אני לא יודעת למה, אבל הסכמתי. 

נשמע דפיקה בדלת. פתחתי, זאת הייתה שיר. "ממצב, יפיופיה?" "בסדר" עניתי. "אז ככה, הבאתי תיק מלא איפור, מייק אפ, גלוסים,

 פודרות ועוד כל מיני, אפשר ללכת לחדר שלך להתאפר, לא?" שאלה שיר. "אממ, כן... נראה לי, בואי כנסי ונלך לחדר שלי.."  אמרתי לה.

 "ווואווו! איזה עור יש לך! ממש נעים, חלק ויפה, את אפילו לא צריכה מייק אפ. אני אשים לך רק גלוס וצלליות טוב? השאר מיותר!" אמרה שיר.

 התאפרתי, והייתי מוכנה. "את פשוט מהממת! אין, אם אני הייתי בן, הייתי מציע לך חברות על המקום, בשנייה הראשונה שאני הייתי רואה

 אותך ככה..." אמרה שיר, וצחקה. "חחח" צחקתי. לבשתי מכנס טרנינג של הצופים (כן, אני בצופים..!), בצבע חאקי חזק, כי ג'ינס לא

מתאים לכדורגל, ולבשתי חולצה בצבע לבן, עם ציור בצבע שחור. אני ושיר ירדנו למגרש, לא הייה צריך ללכת הרבה כי המגרש ממש מתחת

לבית שלי.. "תאחלי לי בהצלחה, שיר.." "בהצלחה! ושתביאו הרבה ילדים!" צחקה שיר והלכה הביתה. עכשיו זה רק אני, אני ודני פה, בערב....

נכנסתי למגרש, לא ראיתי אף אחד, הרגשתי מפוחדת, כי שמעתי לא פעם בחדשות על מקרים שאנסו בחורות, הלב שלי פעם, שמעתי

 מישהו נכנס למגרש, הוא צעד וצעד, עד שהרגשתי שהוא הפסיק, הרגשתי מין נגיעה על הכתפיים,

ידעתי, זה הוא, הבן אדם שנכנס, עכשיו אני צריכה רק להסתובב...

אההההההההה.....

שלומשלום!

טוב, שמי הדר, ואני מהמרכז. XD

אני פתחתי בלוג סיפורים, כדי להציג את הסיפור שלי., האוצר.D;

אשמח אם תגיבו~!~!~

טוב, אז הנה לכם ההקדמה של הסיפור:;:;

הכל מתחיל ביום רגיל, שטוף שמש, עד ש.., סבא של אילנה מת  ):

אבל, סבא של אילנה מעניק לה מתנה.

מתנה.., שתשנה את פני החיים שלה, של החברים שלה,

ושל כיתתה  ל ג מ ר י !

אז הצטרפו אליינו כל יום בפרק חדש. (:

><><><><><><><><><><><><><><

אה, ודרך אגב, מחר אני נוסעת לשפיים, אז לא הייה עדכון..

סורי.

היו חוויות, אני אספר.!

><><><><><><><><><><><><><

הדר.