החומה שבתוכי

ככל שאני גדלה גם החומה גדלה יחד איתי.

צוברת כוח וחזק ולאט לאט היא נהית יותר ויותר גבוהה וכך גם אני .

מבחוץ החומה נראת חומה שאף פעם לא תשבר אך מבפנים בתוך הלבנים במקום שאף אחד לא רואה יש סדקים שלא יתחברו לעולם.

כשהחומה ניצבת מולי אין לי חששות ודאגות כי היא מגנה עליי. כל מה שנירא שחור עם החומה נירא לבן , כי בכל מקום אני והחומה ביחד נימצא את הדברים החיוביים ולעולם לא נירא את הדברים השליליים.

אך פתאום התחילו לזרוק על החומה אבנים שהכאיבו לה מאוד עד כדי כך שלא עמדה בזה ונשברה.

כל הכוח שצברנו יחד החוזק והגובה קרסו. החומה נשברה לחתיכות לבנים. פתאום כל מה שנירא לבן ניראה שחור, כל מה שראיתי בו טוב הפך לרע.

החומה נשברה ואני נשברתי יחד איתה .אף אחד לא בא לעזור לי לבנות את החומה מחדש. וכך החומה לא נבנתה מעולם. אני בניתי את עצמי לבד בלי החומה הבנתי שצריך להמשיך בדרך ואם נשברים אסור לוותר לעולם. ובסוף אצבור את אותו הכוח, החוזק והגובה שהיו לי בהתחלה.

זהו הסיפור הראשון שכתבתי ולפי דעתי הוא מלמד המון על החיים , אך כמו שכתבי בכותרת לפעמים אי אפשר לעמוד בזה יותר :\\

מקווה שהבנתם את מוסר ההשכל כי הסיפור הוא מטפורי