על דא ועל הא ומה שבינהם

איך מנקים את הנפש מרעל שלגמתי בתשוקה במשך שנים?

התמכרתי אליך, אל הדמות שלך. יצרת בראשי דמות כמעט מושלמת, אם היא הייתה מושלמת היא לא הייתה אמינה.

אני נהנה לדבר איתך. כנראה גם נוח לי להפתח אליך מכיוון שאתה רק 90% מציאותי, או אולי רק 10%.

בחיים לא אפציר זאת בפניך, כי אני שבוי שלך, אבל אתה יודע כמה אני נסיתי וכמה אתה התחמקת ועוד אתה ממשיך לעשות את זה, אני כמו שוטה מהנהן לדבריך למרות שאני יודע שאתה סתם משחק איתי. ביננו- גם אתה יודע שאני יודע.

לא מבין איך נסחפתי לתוך הפנטזיה הזאת.

הבנתי מה אני צריך, בעיקר עכשיו, כשלא טוב לי בצבא ולא בבית. אני זקוק למשענת. כשאני יודע מה אני צריך, אני מבין שאתה היית עד עכשיו המשענת שלי. לפחות ככה חשבתי, לא היית לי למשענת, זאת רק אשליה שמנעה ממני למצוא משהו יציב באמת, משהו שאפשר לגעת בו ולסמוך עליו.

תמיד שהפסקנו לדבר הרגשתי הקלה, סוף סוף משוחרר.

כמה שמחתי לקבל ממך הודעות, לא משנה מתי, תמיד כיף לי לקבל ממך הודעות, גם עכשיו. רק חבל שאתה כנראה לא מבין שאני גם בן אדם, או שאתה כן מבין ואני סתם כלי במשחק חולני כלשהו.

המצב הקיצוני שהגעתי אליו דורש מעשה, ולא אני אכנס למקומות רעים. כן, עלו בי מחשבות לא טובות בזמן האחרון שחייבות להפסק, אני לא אכנע להם. דרושה לי סביבה שתבין שאני צריך יציבות. אתה גם מבין שאני צריך יציבות אך מסרב לספק אותה, מתחמק עם תירוצים מעליבים שבאמת לא מגיעים לי.

זה נאום הפרידה המנטלית שלי ממך, אני אדבר איתך. אתה חבר טוב, חבר וירטואלי ותו לא.

עכשיו אני זקוק למשהו רציני ולא לפנטזיה.

מחר אני חוזר לעוד שבועיים בצבא, אחרי שבועיים לא קלים שעברו עלי. השבוע הקל יותר היה ההוא שהפסקנו לדבר. בשבועיים הקרובים אני אנסה להיות יותר החלטי לגבי מה אני עושה בצבא, אני אני משפר את ההרגשה שלי.

אולי אני אלך לקב"ן, לא כדי לצאת מהצבא. אלא כדי להשען על מישהו שיהיה אמיתי וכנה איתי. ישקף לי מציאות כמו שהיא. לא פנטזיה שמשקפת לי... כלום.

אולי ביום מהימים, תצליח להבין.