Confession

זה מעניין מאוד הקטע הזה שיוצאים לחופש ואתה חדור מחשבה שאתה תעשה את זה ואת זה ואת זה...כל כך הרבה דברים שפשוט יותירו את כל מי שחשב שהכיר אותך המום בתחילת השנה הבאה...

אז זהו שתמיד אבל תמיד מבטיחים אבל איכשהו (ואני מדברת בשם עצמי) אף פעם לא מצליחים ליישם את כל מה שתוכנן לחופש...

אז באמת למה כל ההבטחות האלו נותרות לחופש אני שואלת את עצמי?!

למה אנשים לא יכולים לעשות את הדברים האלה שהם נורא רוצים לעשות במהלך השנה?

האם זה הרצון לבוא בשנה הבאה ולהפתיע את כולם או שיגידו וואו ממש רזית...במקרה של נגיד דיאטה או וואוו איך השתפרת בזה וזה..

ברור שזה בגלל זה...

אולי בעצם המוטיבציה שלנו לעשות את הדברים האלו היא המוטיבציה הלא נכונה והיא הגורמת לאי עשייתם של כל ההבטחות...

אולי עצם זה שאנחנו אומרים אוקי שנה הבאה אני אבוא ככה וככה וכולם יראו זה מה שבעצם איכשהו בתת מודע מונע מאיתנו לעשות את זה..

נוכחתי לדעת במרוצת השנים והחופשים הגדולים שעברתי שאם אתה עושה משהו כדי לסמן אותו רק או לרצות מישהו אחר, גם אם הכוונה תהיה הכי עמוקה שיש איפשהו בתוך תוכך אתה לא תרצה פשוט לעשות את זה..

אתה תרגיש איפשהו באמצע הדרך שבאמת בחרת את התמריץ הלא נכון ופשוט תרד מהעניין..

וזה ממש חבל..

כי ישנם הרבה דברים שאנחנו צריכים להבין שאולי אנחנו מנסים לתרץ את זה כ"כן אני רוצה להראות טוב בשביל החבר שלי..לא נעים לי ממנו ומהחברים שלו.." או "אם אני לא אשתפר בלימודים ההורים שלי נורא יתאכזבו ממני.."

יכול להיות שכל הדברים האלה נכונים אבל המחשבה הזאת בראש כשאתם ניגשים לעשות את המטלה יש לה איזה גורם של בהתחלה אתה נורא חדור מוטיבציה זה בשביל ההורים שלי וכו'..

ואחר כך אתה פשוט אוקי מה זה יועיל לי בהמשך הדרך?! ולמרות שזה כן המחשבה הראשונה של לרצות או להראות למישהו אחר היא שתוקעת אותנו...

כמובן שאת כל זה אני אומרת מניסיון אישי ולפי דעתי האישית לגמרי...

אז עד שנבין שהכל בשביל עצמנו שיהיה לכם המשך חופש נעים...