סליחה, לא הבנתי למה התכוונת.

זה כל כך אופייני לי, עד שאני מצליחה להיכנס לדיכאון אני יוצאת ממנו תוך שעה וחצי. איזו באסה._.

אני מתכוונת, תנו ליהנות קצת! למה כולם כל כך... נחמדים?O_O

אבל הדיכי הקטנטן שלי באמת עבר. תודות לאלדר וסנוצ'י33>. אז אני רוצה לומר לכן תודה. באמת תודה.

זה מדהים אותי בכל פעם מחדש לגלות שלאנשים באמת אכפת, שלאנשים זה כן נוגע, כן משנה. זה מראה לי שהעולם הוא לא רק סביב

כסף, אנוכיות, שנאה ומלחמות. הוא סובב גם סביב ערכים של אהבה, חיבה, שלום ואכפתיות.

ואני כל כך מודה לשתיכן שהוכחתן לי את זה עוד פעם מחדש3>.

לפעמים נותנים לנו דברים שאנחנו לא יודעים להעריך. שמתי לב לזה פעם כשמישהי העליבה אותי, ואני הנחתי את הראש על השולחן, נאבקת בדמעות.

מיד קפצו עליי לפחות שלוש בנות, מתחילות לשאול "מי עשה? מה עשה? למה ומדוע", אבל אני לא ידעתי להעריך את זה,

ורק נבחתי עליהן שיעזבו אותי בשקט, להתבודד עם העלבון.

לא שמתי לב שדווקא המחוות הקטנות האלו, הן אלו שמראות שבאמת אכפת. החברים האמיתיים הם לאו דווקא אלו שאתם מסתובבים איתם

ועושים צחוקים - הם הראשונים שמבחינים כשאתם עצובים, הראשון שמנגבים לכם את הדמעות, הראשונים להבחין.

כשני, בזמנו, העירה לי שיש לי משהו על קו הלסת [מן יובש שנראה כמו זקן, אבל זה סיפור מביך אחרXD;], התעצבנתי. רק אח"כ הבנתי שזה אומר

שהיא מסתכלת עליי. כי אכפת לה.

כששירה שאלה אותי אם אני בסדר, אניתי שכן. היא חשבה שאני עצובה בגלל שבהיתי בחלון ושתקתי. כי היה אכפת לה.

כשחברות שואלות אותי כמה קיבלתי במבחן, ואחר כך עוד יושבות לידי ושואלות איך היה - זה כי אכפת להן.

ואני חושבת שאכפתיות זו התכונה הטובה ביותר.

אם רק לכולנו היה אכפת יותר - מאיכות הסביבה, מהשבויים, מהילדים הרעבים, מניצולי השואה, ואפילו מהאנשים שהכי קרובים אלינו,

העולם היה מושלם. גם אם לא לכולם היה ארמון רחב ידיים, משרתים והמון המון אוכל - זה היה שווה את זה.

או, כמו שאמרה אמה רוברטס בסרט שראיתי לא מזמן, "אהבה היא הדבר שהכי קרוב לנו לקסם".

ובהתאם לרוח החיובית של הפוסט, הנה רשימה חלקית של הדברים הטובים בחיים שלי, ואתם מוזמנים לצרף בתגובות את שלכם:

1. אני חיה. יש לי את ההזדמנות לעשות ולגלות דברים, והזמן פועל לטובתי.

2. אני בריאה. נכון, יש לי אנמיה קשה וכמה בעיות נפשיות (...), אבל אני מסוגלת ללכת, לדבר ולנשום, ואני פשוט שמחה על זה כל פעם מחדש.

3. יש אנשים שאכפת להם ממני. כמו המשפחה שלי, החברות שלי (דרע, סנוצ'י, באמת תודה3>) והסובבים אותי.

 4. אני עוברת דירה עוד שבועיים, וכן, אני מניחה שזה טוב. חדר לבד, אנשים!D:

5. השתפרתי השנה בלימודים, לפחות באנגלית ובמתמטיקה. אז נכון שאני לא יודעת איפה שכם וחולון, אבל זה משהו אחרXD

6. יש לי כל כך הרבה חברות חדשות, ואני מרגישה נהדר איתן. (:

7. אני נראית לא רע בכלל, ואני מניהח שאפשר להסתובב איתי ברחוב בלי לקבור את עצמך. פלוס זה שאני לא שמנה, וסוף סוף אני מודה בזה!

8. יש לי עבודה, והרווחתי כבר מעל 1000 שקל. רק חבל שאבא שלי לא משלם לי._.

9. מצאתי את בייבי, הבובה שאני הכי אוהבת! קיבלתי אותה ממש כמה שעות אחרי שנולדתי, והיא הלכה לי לאיבוד לפני שנה. מצאתי אותה!33>

10. אני מאושרת, ואיש לא יצליח לשנות את זה. לא הספר שגזז את שיערי ללא רחמים, לא הילדה ששונאת אותי ולא כל הצרות בעולם. אושר!

כל מי שמעוניין להחליף איתי לינקוקים - בבקשה.

תכתבו לי בתגובות ואני אמקם את הקישור לבלוגכם במקום מכובד ברשימת ה"נכנסת קבוע" שלי.(:

והנה מבצע נוסף: המגיב החמישי, עשירי והחמש עשרה [וואו, אני אשכרה אופטימיתXD;] מקבלים לינקוק בגודל כזה בפוסט הבא, עם הדגשה.

אז תגיבו - זה ישמח גם אותי וגם אתכם.^_^

אני עומדת להוסיף תיבת בקשות לבלוג, ככה שמי שרוצה טיפים או מדריכים מסוימים, או שאני אעשה ביקורת [של סרט, ספר או תוכנית],

שיגיב בפוסט העדכני ביותר. אני אשתדל לבצע את כל הבקשות בצורה הטובה ביותרD:

אז זה היה פוסט לא ארוך, אבל אין לי על מה להתלונן, היות וגם ככה אני מוציאה את אבא שלי מדעתו בעזרת התקתוקים של המקלדת.(:

וואו, היום הזה באמת משתפר מרגע לרגע!