בחיפושים

קצר ולעניין

מה לעשות

לפעמים אני מרוכזת בעצמי. אז בסדר.

לפעמים פשוט לא אכפת לי מכולם. יש לי את הבעיות והפאקים שלי להתמודד איתם.

האמת, שכן אכפת לי נגיד, מחבר שלי. אפילו מאוד.

אבל מכל השאר? פשוט נמאס.

כבר שבוע שאני חושבת לעצמי:

גאאאאאאאד. אני צריכה למצוא חברים חדשים (שלא יהיו רק מהצבא ויגורו רחוק ככה שיהיה לי קשה לראות לצאת איתם בסופש). כי לפעמים יוצא שאת חושבת מי הם אותם חברים, לכאורה.

אני רואה אותם פעם בחודש במקרה הטוב אז זה לא משנה גם ככה.

את מגלה בעצם שגם להם כנראה לא מאוד אכפת ממך, הם סתם חנונים, נקניקים, עצלנים ועוד.

וכך תם הפרק הזה.

הייתה לי פסיכיאטר היום וזהו.

שורדים.