לאחר ירידה של כמעט 20 קילו בחודשיים והתגלית המפתיעה שאני מסוגלת לעשות התעמלות מבלי שיפלו השמיים - הנה כמה עצות ותובנות שגיליתי תוך כדי התהליך.
דברים מפתיעים ומצחיקים שגיליתי:
* הנוזל השקוף הזה ללא הטעם, שמגיע מהכנרת, מהתהום או בבקבוקים, מתגלה כטעים ביותר במיוחד באמצע ולאחר ההתעמלות.
* המקלחת מהנה ומרעננת הרבה יותר מהרגיל לאחר שמזיעים.
* להזעה יש יתרון – חסכון בחשמל: כבר לא צריך לחמם את הדוד החשמלי לפני המקלחות – אני מעדיפה להתרחץ עם מים קרים.
* ישנם איברים בגוף שלא הייתי מודעת שהם קיימים: למשל ישנו שריר בחלק הקדמי של השוק שמאוד כואב בתחילת ההליכה, שלא לדבר על השרירים בישבן...
* לאחר חצי שעה – שעה של הליכה מהירה השרירים מפסיקים לכאוב והרבה יותר קל ללכת.
* לאחר כחודש וחצי של הליכה – כבר לא כואבים השרירים בכלל (אולי לחלקכם זה ניראה ברור מאיליו - אבל אני תמיד חשבתי שהשרירים שלי לא בנויים להתעמלות בכלל).
* יתרון בהורדת הצמיגים בבטן: אני כבר לא מוציאה אוויר באנחה כשאני מתכופפת לקשור את שרוכי הנעליים, או כשאני מתכופפת למגירה התחתונה של ארון התרופות בבית המרקחת (normiten 25 mg - והמבין יבין...).
* בגדים שהיו קטנים עליי לפני חמש שנים – כבר עולים עליי אבל לצערי הם כבר מזמן לא באופנה...
* חשוב לבדוק מה יש בארון,לפני הירידה במשקל, כי כשיורדים במידות , לפעמים "מדלגים" על חלק מהבגדים שחיכו בארון....
* כשאני רוחצת פנים בזמן ההליכה – ולאחר שאני מרכיבה את המשקפיים – הם מתמלאים באדים מהמים שמתאיידים מהמצח החם - זו שיטה מעולה לניקוי המשקפיים...
* פריחות לא נעימות באזורים של קפלים שומניים שאף אחד לא מדבר עליהם : נעלמים בהדרגה עם הירידה במשקל, אם זה מהעלמות הקפלים ואם זה מהירידה בסוכר החופשי בגוף המהווה מצע לפטריות וחיידקים (וצריך לעשות על זה מחקר...).
* חוץ מבגדים: הנעליים, רצועת השעון, הטבעות, והתחתונים נעשים יותר גדולים ורחבים- זה תרוץ טוב לרוץ לחנויות...אף על פי שאת רצועת השעון אני משאירה כפי שהיא כדי להזכיר לעצמי כל יום כמה כבר ירדתי.
* כשסיימתי את הדיאטה האינטנסיבית עשיתי חודש הפסקה שבה לא עשיתי התעמלות ואכלתי מה שאני רוצה ולהפתעתי אכלתי הרבה פחות מהכמויות שהייתי אוכלת לפני הירידה במשקל , לא התפתיתי לאכול עוגות בכלל, התפוצ'יפסים היו הרבה פחות טעימים והעגבניות הרבה יותר מתוקות ומשביעות.
עצות
(המלצות בלבד!!! כל אחד יכול למצוא בעצמו את החוקים שמתאימים לו):
* כדאי ללכת לבד מכיוון שכל אחד רגיל ללכת בקצב שונה ובסופו של דבר יוצא שיותר מדברים מאשר הולכים.
* להשתדל ללכת עם בגדים צמודים, כשיורדים במשקל – כדי לא להכנס לאופוריה.
* כדאי לשתות קפה חזק כשעה לפני הפעילות הגופנית – זה גם גורם להשתנה ולריקון המעיים כך שבפעילות הגופנית לא צריך לחפש שירותים... וזה גם גורם לשרירים להתחמם יותר מהר.
* ללכת עם MP3 עם שירים קיצביים ואהובים: זה גם מעסיק את המוח ולא חושבים על הכאב בצלעות...וזה גם מהווה תמריץ ללכת יותר מהר - לפי קצב המוסיקה.
* אני מעדיפה לעשות התעמלות בחוץ באוויר החופשי אפילו שמזג האוויר מהביל וחם מכיוון שהרבה יותר מעניין לראות את הנוף החולף. חוץ מזה יש יתרון להליכה בחוץ: פתאום מכירים רחובות וסמטאות שאף פעם לא נכנסתי אליהם וגם פוגשים אנשים שמזמן לא ראיתי.
* בהליכה, ריצה ושימוש במכשירי כושר: אם משהו לא הולך לכם, משהו מכאיב מידיי או מהווה מאמץ פיזי ומנטלי קשה עד כדי שנאה של המתקן: אל תמשיכו בסוג ההתעמלות הזה. תתעמקו בסוג ההתעמלות שמתאימה לכם ולאחר עלייה בכושר תגלו שחזרה למכשירים השנואים - כבר לא כל כך קשה כמו פעם.
* אם מאוד מתחשק לאכול משהו שהוא מחוץ לדיאטה – אז לאכול כמות קטנה ולאחר מכן להמשיך כרגיל בדיאטה. לא קרה שום דבר נורא.
היה יום שנשברתי והתנפלתי על 4 אפרסקים או יום אחר שאכלתי 2 נקניקיות עם לחמניה , ויום למחרת המשכתי כרגיל בדיאטה עם הרבה פחות רעב. כנראה הגוף צריך מידיי פעם "מילוי מצברים". כמובן לא כדאי לעשות זאת לעיתים קרובות מידיי...
* ישנם שבועות בהם לא ירדתי בכלל במשקל - אפילו עליתי קצת. כמו שכבר כתבתי : הגוף משנה את קצב חילוף החומרים ונלחם נגד הירידה במצבורי השומן שהוא כל כך אוהב. לא להתייאש ולהמשיך הלאה.
* לחשוב על מטרה קרובה: 5 קילו פחות, או מידה אחת פחות במכנס , וכשמגיעים למטרה הזאת – להמשיך למטרה הבאה. אין טעם לחשוב על כל ה-30 קילו שצריך לרדת כי זה מייאש.
* כשמגיעים למצב שבירה – בדיאטה או בהתעמלות : יש לחשוב על המטרה הבאה ולמלמל אותה כמנטרה: "מידה 42, מידה 42, מידה 42" עד שהחשק לאכול משהו משמין עובר או למלמל זאת בזמן ההתעמלות כשנמאס להתאמץ. כך לא שוכחים על מה כל המאמץ וזה גם מהווה תרגיל בחשיבה חיובית.
* לאכול כדי לרדת: לא לאכול מעט מידיי קלוריות (מתחת ל-1000) כי אז הגוף פשוט ננעל ולא יורדים במשקל, וגם השרירים מתחילים לכאוב כי הגוף מפרק אותם כדי לקבל את האנרגיה הנחוצה לו למחייה.
ולבסוף:
עצות לאנשים שמבחינים בירידה במשקל אצל אחרים:
* לתת מחמאות (גם אם לא חושבים שזה מתאים , או שהאדם ירד הרבה במשקל) המחמאות מהסביבה מאוד עוזרות בהתמדה בדיאטה.
* לא לומר: "טוב, יש לך עוד" ..."תמשיך ככה"....או :"זוהי רק ההתחלה" - אנחנו יודעים את זה ולא צריך לומר לנו עוד כמה עלינו לרדת במשקל. זה ממש מייאש ומוציא את הרוח מהמפרשים.
* לאשה עם בטן או לאשה שירדה במשקל, אף פעם, אבל אף פעם לא להניח שהיא בהריון או היתה בהריון או שהיא ילדה לאחרונה!!!. עדיף לטעות ולהחמיא על הדיאטה שלא היתה, מאשר לטעות ולשאול על התינוק...
* יש לומר: "כל הכבוד!"..."ממש רואים תוצאות!" "וואו , איך השתנית!".
אז זהו.
שלב הדיאטה האינטנסיבית עבר ואני כרגע בשלב של לרדת יותר במתינות. מקווה להגיע ל- 60 קילו ואפילו קצת פחות מזה.
אני שונאת משפטים בומבסטיים כאלו אבל אני חייבת לכתוב פה: אם אני הצלחתי לעשות זאת, אז גם אתם יכולים לפחות לנסות.
מה כבר יכול לקרות??
מקסימום - אם תרדו במשקל אז כל הרווח יהיה שלכם , ומינימום - אם לא תצליחו: תדעו שניסיתם ואולי צריך לנסות שיטות אחרות שיותר יצליחו כדי שנות את המצב הקיים.
אני מדגישה:
לכל אחד מתאימה שיטת דיאטה שונה ושיטה שונה להתעמלות.
וכמובן: לפני שמתחילים בשינוי באורח החיים יש להתיעץ עם בעל מקצוע המומחה בתחום הבריאות, ביחוד אם יש לכם מחלות כרוניות.
רציתי להודות למשפחה שלי שתומכת בי, לאנשים שמסביבי שנותנים לי מחמאות, ולכם - שהצלחתם לקרוא עד לפה מבלי להירדם.
הדס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
). 
). זו התעמלות טובה מאוד לרגליים ולסיבולת הלב-ריאה.
