מטרה- להיות רזה.

אני באמת לא מבינה את כל הבנות האלו.

ואולי יכול להיות שזה משהו דפוק בי.

יכול להיות. אני לא פוסלת אפשרויות.

אני נכנסת מדי פעם לבלוגים של בנות ששוקלות 40 או 50.. ופשוט טוענות נחרצות שהן שמנות.

הגרועות ביותר הן אלו שעוד מעלות תמונה שלהן, ומתלוננות על שומן, שאני לא חושבת שבאמת קיים.

אני בעצמי לא מרגישה רזה.. אבל זה בדיוק מה שלא יגרום לי להתחיל להרעיב את עצמי.

יש בנות שמתהדרות בזה שהן הצליחו לצום 48 שעות.

יומיים בלי להכניס פרור לפה.

אני לא יודעת אם הבנות האלו בכלל מודעות למה שהן מעוללות לגוף שלהן.

אני לא יכולה לעבור ולהגיב לכל אחת את דעתי.. כי עכשיו ישנם יותר מדי בלוגים כאלו...

זה ממש נורא.

בנות שמודל החיקוי שלהן, זו איימי ויינהוס. או מרי קייט. או כל אחת אנורקסית אחרת.

זה מטורף.

הן לא מבינות שבעוד כמה שנים, הגוף שלהן יקרוס.

נכון, הן יהיו רזות כמו הבנות בטלוויזיה.

אבל הן יהיו חולות, עצובות, ממורמרות, שבורות, וממש אבל ממש לא יפות.

אני חושבת שגם בחורה ששוקלת 100 קילו יכולה להיות יפה.

ובאמת יש בנות ששוקלות הרבה ועדיין נראות יפות.

הבעיה עם המשקל הזה הוא שזה פשוט לא בריא.

אז מעכשיו, אמרו לא להרעבות.

ואמרו כן, לספורט, תזונה בריאה, והמון הערכה עצמית...!

ילדונת :]