Shine a light
Cause you're the road that got me home

מאוחר לי מדיי ואני עדיין ערה. בזמן האחרון אני חצי ישנה.. וזה לא עושה לי טוב. אני לא רוצה ללכת לישון.

אני רוצה להשאר ערה ולחשוב את עצמי למוות, עד שהמוח שלי יתאדה אבל העיניים שלי יוכלו עדיין לראות. אני רק רוצה שהעיניים יראו.

אני רגילה מדיי.

יש לי שיער חום ועיניים חומות וקירות לבנים ואולסטאר כחול ומרקר שהוא בצורה רגילה בצבע צהוב. אבל לכולם יש.

יש לי מין חלום כזה בראש.. להיות יפה, מצליחה. יש לי מין מודל כזה בראש של מישהי שהיא לא אני- ולשם אני שואפת. גבוה גבוה. אני תוהה אם זה גבוה מדיי. המודל המושלם הזה הוא החלום הקטן שלי.

אבל אני חיה בסיוט.

אני חיה בבועה שיש בה יותר מדיי אוויר מזוהם ופחות מדיי, הרבה פחות מדיי ביטחון עצמי- בראש של עצמי, בדמות שאני רואה במראה ואיך שאני מצטיירת בעיניי אנשים- אני מכוערת, ואני כישלון. זה הסיוט היום-יומי שלי.

אני סוחבת ביד אחת את ההרגשה של "אני לא טובה מספיק בשבילך", וביד השנייה נמצאת ההרגשה שלכל אחת ואחת יש משהו שהוא יפהפה באופן מדהים.. שלכל אחד ואחד יש את האני האישי והקטן שלו שכולם יכולים לראות אבל לא להגיע אליו עמוק מדיי, והוא הופך אותם למי שהם. מדהימים.

שבכל אחת ואחת יש משהו קטן שהופך אותה ליפהפייה, ולמיוחדת.. המודל המושלם, החלום הקטן שלי.

הרוח בחוץ נשמעת קצת מאיימת.. כל מה שביקשתי היה שהיא תעיף את הכישלון שבי ואת חוסר הביטחון בעצמי רחוק רחוק לים.. שישקעו להם שם עמוק עמוק ולא יחזרו. וייתנו לי לחיות, ולנשום, ולהרגיש שייכת. להרגיש שאני שווה משהו.

אני לא שווה כלום.

אני הצל, ואפילו לא של עצמי. אני הצל של החלום הקטן שלי.

וזה הורס אותי, והורג אותי, ושובר אותי מבפנים לדעת שלהורים שלי מגיעה בת יותר טובה, שלך מגיעה מישהי שהיא מדהימה כי אתה יכול להשיג כל מי שרק תרצה, ושלחברים שלי מגיעה מישהי.. שהיא לא אני.

אני לא מספיק טובה בשבילך.

I feel alive beside you
And all at once

I am whole again
We fall into each other
Your atmosphere
Is all i'm breathing in
And in this rush
We are crushed

Carry me down
Roll it in your arms
Cause i can't remember
Ever falling this hard