ואיפה אני אמורה לתלות את כל התקוות שלי?
הכי עמוק בארון שאני רק יכולה. אחרי 16 שנים לא מוצלחות במיוחד בעולם הזה, הגיע הזמן שאני אלמד דבר או שניים. תקוות זה בולשיט, ו"תחשבי חיובי יהיה חיובי" זה בולשיט אפילו יותר.
עבדתי קשה, ונתתי הכל, ועשיתי הכל- נתתי את כל ה300% שלי, ולא קיבלתי כלום. קיבלתי מכה בעין ופנים כואבות, ושלוש שעות של בכי ושעתיים של שתיקה, ולקינוח- קצת צעקות מאבא. אם יש משהו שאני לא סובלת, זה להפסיד. ואם להיות יותר מדוייקת- התחושה של ההפסד, היא זאת שבאמת מפריעה לי.
ושם, על רצפת פרקט קרה ובחליפה לבנה- הבנתי שלא ייצא ממני כלום.