אפשר להגיד שאני בתהליכי התחברות לצוענייה שבי. המושג הזה והסגנון האינדאני-בוהמי הזה עושים לי קונוטציה של משהו כל כך אותנטי וחופשי שאני פשוט לא מסוגלת להתנגד לרעיון של לקפוץ אל תוך חצאית מקסי מנפנפנת ולצאת לסיבוב בעולם עם ג'יפ מלא בציורים היפיים.

אני מוצאת את עצמי כל פעם מחדש דוחה דברים קרים ומנוכרים, שמרגישים לי לא טבעיים וסינתטיים, ומתחברת יותר ויותר לצבעים חמים,

חומרים טבעיים, ובכלל פשוט נהנית מכל דבר שיש בו מן הטבע...

אולי זה קשור לכך שסוג של גדלתי על ברכיי פסטיבל בומבמלה ושנטיפי, ואולי מדובר בכלל במגורים שלי בעיר היפים- כנראה שלעולם לא נדע,

אך ההיפיזם השתלט עליי and there's no way back 

הדברים שהזכירו לי את הסגנון המופלא הנ"ל ואורח החיים החופשי הזה (שהייתי מאוד רוצה לחיות) הם שרלוק הולמס החדש שהוא מעולה,

בו הייתה שחקנית סופר-מהממת שגילמה דמות של צוענייה, וInto the Wild (סרט חזק שמזכיר לי כמה הייתי רוצה אורח חיים ג'יפסי ברובו).