גופייה מsecond love שאני עובדת שם ויש שם תמיד דברים יפים שאני לוקחת, זר עלים באדיבות האדנית של השכנים שלי, זוג גבות משני באמצעות נצנצים כאלו, שרשרת מאיפה אני זוכרת, ועץ פורח פשוט נמצא שם בגינה של הבית'שלי...
ירחיו של צדק. לא יודעת למה השם הזה עלה לי לראש, וקראתי גם שיר על שמו. יש מצב שזה פשוט מתוך תמונה יפה של - נחשו מה- הירחים של צדק (יופיטר). יופיטר זה שם הרבה יותר חמוד לכוכב, מאשר כוכב צדק. בעצם, גם צדק זה יפה, אבל יותר כרעיון של כוכב שיש בו צדק, ופחות מאשר שם שמתגלגל על הלשון בצורה חמודה.
עשיתי סדר והבנתי שכתבתי איזה מיליונתלפאי שירים, וגם הלחנתי, חלק בצורה מחורבנת למדיי (או סתם לא משהו), וחלקם אפילו אהבתי ממש. שזה מספק לאללה. לשיר הכי חדש קוראים, ובכן, jupiter's moons, ועדיין לא בדיוק החלטתי אם שמתי אותו ככותרת לשיר כי הוא אינדי לעין המתבוננת, או כי הוא באמת מתחבר בדרך זו או אחרת לשיר עצמו למילים. נראה לי שזה מין תמהיל בין שניהם בסופו של דבר....אם אני אאסוף את חבריי המוכשרים ואוציא איזה Ep זה יהיה פנטסטיקו!
פרסמתי בפייסבוק של הבלוג תמונה של הפרויקט גמר הגמורוש, אני בכוונה לא מפרסמת פה עוד תמונות שלו כי אני מחכה לערב מגמה ביום רביעי,
שיהיה מטריף חושים ויהיה מלא תלבושת ודברים ותאורה יותר כייפית ואנשים. ואז יהיה לי יותר כייף לעשות פוסט שמוקדש במיוחד בשביל זה
אני מתחילה נוהל חיים חדש: לראות אנשים כל יום ולשדל את עצמי לצאת מהבית להליכה/ריצה/אופניים/גלגלונים/הפרחת בועות/עפיפונים/ציור בגיר על מדרכות, כל יום, כי ככה אני יודעת ב100% שלא יהיה לי יום מבאס של כלום.
guaranteed.
דברי שאני לומדת: לשחרר אנשים ולהפסיק לרדוף אחרי דברים. הם באים רק בטוב ועם קצת דחיפה ממני.
דבר מגניב שקרה היום: קניתי תמונה יפייפיה משהו משהו. אני אראה לכם!! מבטיחה!! (אבל תזכירו לי)
יהיה שבוע חתיך ונעים ואוהב. כמה חיכיתי לתחושה הזאת וואי וואי... כל חיי בערך...
+
פתאום אני מרגישה אנוכית שלא כתבתי שום דבר על יום השואה. שזה דיי דבילי שאני מרגישה ככה, זאת אומרת, מרגיש לי מאוד מנוכר לכתוב רק על פיות כשמציינים את היום הזה ויש את האווריה האחרת הזאת ממש אפשר להרגיש...
בכל אופן, יש לי ביקורת לכל הפאתוס וההתחסדות שסובבת את היום הזה. לגבי זה שהבית ספר שלי צובע אולם בשחור. זה פשוט לא העניין.... העניין זה גזענות, יצירת חומות בין בני אדם.
אנשים נרצחו בהמונים ובדרכים מזעזעות, כמות שאני לא מסוגלת לתפוס בכלל, ואני לא יודעת אם אי פעם אוכל. או ארצה לפתח את היכולת הכלה.
מה שטוב זה הסיפורים של אנשים. אני חושבת שזה מצוין שנותנים לזה את הזמן הזה בשנה.
אני מאמינה שהלקח שמסתתר באירוע ההזוי הזה זה לשים לב לאחריות שלנו על המחשבות של עצמנו.... לשטיפות מוח, להסתות כנגד אויב עצום, מגעיל ומאיים כשבעצם האויב נמצא הרבה יותר קרוב. אולי אפילו בפנים, לא יודעת...
מבחינתי, זה הלקח -
Who do we call the enemy?
The enemy is poverty
And the wall keeps out the enemy
And we build the wall to keep us free
That's why we build the wall
We build the wall to keep us free
יאללה, לפרק חומות.
mitz tapuzim
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
