Postcards From Italy+
יצאתיסופש. התחושה: בבית. קצת חולה אפשר לומר (וזה יהיה אפילו מדויק!). מאופסת: לא מושלמת, בדיוק כמו שצריך.
מחשבות פילוסופיות and i'm back on track. בא לי סרט מהמם. מרגישה את הלבד שלי שוב וזה הדבר הכי טוב ושהכי התגעגעתי
אליו בעולם. ואפילו למשפחה התגעגעתי באמת באמת.
שבועיים משוגעים היו אלו....... שבועיים משוגעים. אני לא מספידה את אותם רגעי שקט מתוחים, את אותה נוכחות מטרידה במחשבותיי,
או חלומות על חוסר אונים ברחוב. לכולם אני מסתכלת בשחור של העיניים. אני אומרת: "יש אותכם וזה בסדר כי אני נשארת אני".
כי יש שמש, יש לי חיים, טונה של חיים, ויש לי אהבה שלא תלויה בדבר.
כשאני מפסיקה להאבק עם הקושי שלי. רק אז זה נפתר. וכל פעם אני שוכחת.... ונזכרת.... וחוזרת לזרועות אהוביי ואוהביי. או לפחות לוואטסאפ, עד הסופ"ש הבא.
אז: אם לא הבהרתי את זה: אני חווה את השנה הזאת כשינשינית בתנועת תרבות. גרה עם חבר'ה נפלאים, חברים.
מתמודדת עם מלנתלפים דברים. לומדת להדריך אומנות ודרך אומנות, ולבנות קבוצות, ולאפשר חשיבה ויצירה שהיא איכשהו עצמאית, חופשית....
אני עכשיו מוצאת לעצמי שקט נפשי, ועצמיות, בתוך כל הדברים האלו שמציפים את חיי (או מנסים להציף אותם). בונה לי בית.
עושה לי אי שבו אני יודעת מה נכון ומה אני רוצה וצריכה. גם יוצאת מהאי שלי כדי להפגש באמת עם האנשים והעולם שאני חלק ממנו.
אבל עושה שיהיה אותם, את אותם מקומות בתוך העולם, שיש בהם משהו בטוח בעצמו בלי קשר לכל המסביב.
הכי חשוב זה לשמור על השגרות שלי. האומנות שלי. מוזיקה במקלחת. אוכל הכי מפנק. שמה לב. מחזקת את עצמי. יוצאת מעצמי גם,
לעולם של אהבה, חברות שלא צריך לדאוג עליה ולאחוז בה. שאני לא מפחדת שתחמוק בגלל רגע של חוסר תשומת לב. מצב תודעתי
שבו אני פחות צריכה הוכחות.
ובכללי אני מוצאת לי חירויות קטנות....
היום כשדיברתי עם גילי על האומנויות שלנו פתאום נזכרתי בעיסוק שלי בעיצוב ובסגנון, ובכמה שאני אוהבת את זה, ובכמה שלא מצאתי לזה את המקום הראוי בהדרכה שלי. עדיין. הקבוצות אותן אני מדריכה בינתיים מביעות עניין כנה בביונסה יותר מהכל. לא יצא לי לכתוב שיר חדש בחודש שאני נמצאת בקומונה, אבל כן ציירתי בצבעי מים ואפילו ניסיתי סגנון חדש. חזרתי לגיטרה אחרי הפוגה גדולה מידייייי!! וגם
כמו שמתגלגלים הדברים אני חוזרת לרקוד בראבק. ועוברת הכשרת היפופ.
אני כן מוצאת זמן להכין צמידים קולים, להתקלח חצי שעה כשLaura Gibson מלטפת אותי ברקע, ולקבל היום אלף מאה נשיקות וחיבוק מהאהוב שלי כשאני חולה, אך שלווה ומלוטפת מבפנים.
אולי זה קצת לא ברור ומאוד אמוציונלי אבל היה לי ממש טוב לכתוב את כל זה....מקווה שאיכשהו זה תקשר עם העולם שלכם גם....
Laura Gibson
Le Grande לא יודעת אם יש אלבום יותר טוב מזה......
קחו שיר ועוד שיר ועוד שיר אחד! (השלישי הכי קרוב אליי אולי.)
אה וקחו גם קצת הדס שיר שהוא בחרו נהדר שעכשיו גם שדרן רדיו.... בזכות הבחור שלי היפה+ הדס אני מכירה את הבחורה
המוכשרת הזאת....
מעיינ מיצ
(פחות פרפקציוניסטית עכשיו)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
