אז יום האהבה נאלץ להדחות אצלי ליום שאחרי בגלל שלא יכולנו להיפגש באותו היום אבל זה הסתדר לי אחלה כי זה גם היומולדת של אחותי וחגגנו לה בבית :)
קיצר יום אחרי קמתי עם כאב ראש מטורף ובגלל שלא היה לי חום החלטתי לנסוע לבסיס, מה שהתברר כטעות כי כל היום סבלתי בטירוף והאקמול שלקחתי בכלל לא עזר.
אחרי זה נסעתי למקסימי שלי עם הכאב ראש הזה, הוא קנה לי דובי ממש נעימי ליום האהבה ואני הכנתי לו קופסא עם פתקים(שבהם ציטטי 2 שירים ואחרי שהוא קרא אותם הוא אמר לי " כמה נמוך ירדת" על הציטוטי שירים חח) היה יום נוראי ממש אבל עדיין הצלחתי להנות קצת מהחפירות הרגילות שלנו. יום אחרי זה הייתי מספיק חכמה כדי לא לנסוע לבסיס ולמות שם מכאבים אז הייתי בבוקר איתו ואז נסעתי הביתה, (בדרך לתחנת אוטובוס דפקתי חליקה, למרות שלא ממש התחלקתי על התחת או משו סתם כזה על הרגל עדיין היה פאדיחות כי היו מספר אנשים שראו) באוטובוס הרגשתי שהוא אף פעם לא יגיע ליעד שלי והרגשתי כל כך חרא, ובכלל מאז שהתגייסתי אני חולה כל הזמן!
חמישי בערב היה לי קצת חום אבל הייתי חייבת לנסוע עם אחותי ולא לבאס לה את האירגון יומולדת שלה. וכרגיל לא הייתי מוכנה לצאת בזמן ואחרי שפשוט העיפו אותי מהבית נאלצתי לחזור פעמיים כדי לקחת דברים ואז אחותי ואבא שלי כל כך צעקו עלי וכאב לי לצעוק אבל הייתי חייבת וזה סופר ביאס לי את הערב שבכלל לא רציתי לנסוע.
בבר נפגשנו עם חברים של אחותי וחברים משותפים שלנו והיה דיי משעמם+ חוסר מצב רוח, אחותי השתכרה קצת, חבר שלי ממש הכעיס אותי והוריד לי את הביטחון העצמי למרות שהוא לא התכוון ואמר משו שלדעתו נשמע ממש עדין אבל כל דבר שקשור באוכל אני מקבלת קשה ועוד כשזה בא ממנו הבכי מת להיתפרץ ממני אבל בגלל שישבו במעגל כזה עם כל החברים הצלחתי לשלוט בו ולגרום לו לא להתפרץ עד הבית.
ממש כעסתי עליו ואני עדיין כועסת כי הוא כל הזמן עושה לי את זה ואין לו מושג איך זה להיות בצד שלי וכמה שקשה לי עם העניין הספציפי הזה למרות כל ההסברים שלי הוא עדיין לא מבין שזאת לא הדרך!
בקיצור חזרנו הביתה בקושי רב היה קצת קשה כי הייתי צריכה להיות אחראים על אחותי הגדולה והערב לא היה משו למרות שכן צחקתי מכל מיני דברים וכן היו רגעים שבאמת נהנתי בהם אבל בגלל החוסר מצב רוח בתחילת הערב והריב איתו למרות שחייכתי לו וניסיתי להשתחרר מהבאסה שהוא הכניס אותי אליה חזרתי הביתה ובכיתי איזה חצי שעה בגללו נמאס לי לכתוב לו אסמסים בבכי!!!! כשזה קשור אליו אני סופר רגישה ובכלל התחלתי לבכות הרבה יותר מאז שאני איתו וזה לא תמיד אשמתו כי לפעמים סתם יש חשק לבכות...הורמונים...
היום כמעט ולא דיברנו לשמחתי, החלטתי שלא באלי להיפגש איתו בכלל בסופ"ש הזה לנוח קצת ממנו ומהבכי.
והבעיה היא שענין האוכל שהוא מציק לי לגביו, יענו מגביל אותי ומנסה לשלוט במה שאני אוכלת למרות כל השיחות על זה אי אפשר להתחמק מהעניין כי אוכל זה בסיסי בגלל זה כל פעם שאנחנו נפגשים זה בא לידי ביטוי וכל כך נמאס לי שיפסיק לנסות לשלוט בי בקטע הזה! או שאני מתבכיינת שבאלי מתוק פתאום והוא אומר לאלאלאלא ואז כשאני נכנסת בגלל זה לדיכי(בגלל היחס הזה) הוא נותן לי כאילו הוא עושה לי טובה ואז בטח שכבר לא באלי כלום.
הצילו, איך אני מפסיקה את זה?????? 
כי ברוב שאר הדברים אנחנו ממש מסתדרים יופי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The only one:)