האו האו לכולם.
בפעם האחרונה כתבתי פה קצת לפני שלקחו אותי לרופאה. האמת היא שלא לקחו אותי, היא באה אלינו בעצמה, באוטו גדול שקוראים לו מרפאה. איך שזינקתי פנימה היא אמרה שקוראים לה הדס והתחילה ללטף אותי עם משהו נוזל שגרם לכל מני חיות קטנות ומגרדות לקפוץ באוויר כמו מתאבדים בפלוג'ה.
אלה שמגדלות אותי רצו לשים לי חיסון אבל היא לא הסכימה להן, היא אמרה שקודם כל צריכים להיות כמה ימים שיראו שאני לא חולה. ניסיתי לנבוח לה שאני חולה רק בנפש, אבל אני לא חושבת שהיא הבינה. אז נבחתי קצת והיא צחקה ואמרה שאני צפצפנית קצת. אני צפצפנית? אני אומנית! העולם לא מבין אותי.
חזרנו הביתה בידיעה שביום שישי (שזה היום), הרופאה תפגוש אותי שוב ותביא לי זריקה. בינתיים אני מתרגלת לבית החדש שלי. יש בו כל מני דברים מעניינים, למרות שהן כל הזמן מרימות אותם למעלה, כדי שלא אנשך. אז אני נושכת אותן. בבוקר, בצהריים ובערב, נושכת ונושכת.
זו עם השיער הארוך, שהסתפרה בינתיים, עושה קולות מצחיקים של כלב שחוט כי היא קראה איפשהו שזה מה שיגרום לי להפסיק. מצחיק כמה אנשים יכולים להיות טפשים. שיטה אחרת שלה זה לתת לי לשחק עם קונג וממתק כדי לנשוך אותם ולא אותה. זה כבר יותר נחמד לי. אולי אני אעשה לה טובה ואפסיק לנשוך יום אחד.
אבל רק אם הן יפסיקו להיות עסוקות ויהיו יותר בבית. משעמם לי.
שלכם בנביחה
שוש